שירים חדשים

הטירוף, השיגעון עוד בוער לה בלשון. עכשיו – צער הלב. " לפעמים צריך לתת ללב פנים", שרה ענבר זיגדון. שורה שלא תמצאו בשירי שברון אהבה שכיחים. וגם: "לדעת להגיד מילים/ לא לפחד להיות עצוב/ להשלים לאהוב את הבפנים/ צלקות הופכות

הנוכחות שלו עושה אותה טובה יותר, חכמה יותר וגם מאמינה יותר  – מספרת שוהם טפיארו  למי שנוכח-לא נוכח בחדרה-בחייה. בקשת ה"תישאר" מעידה על עומק הגעגוע. זה אומר לקום איתו, לחוש את לטיפתו. "ככה החיים היו יותר הגיוניים". בתוך תעצומות הרגש,

זה מה בראש שלה? שלא תבשל לעולם? לתומי חשבתי שבימי קורונה וסגרים, הבישול הפך חבל הצלה להמונים. מסעדה?  – קצת סבלנות. טייק אוויי יציל. טיול על שפת הים? אני מזמין את שרית חדד לחוף הקרוב לביתי ביפו עם הכלב הקטן

מה מפריע לאלירז זאדה? מה מלחיץ? הפרעות שינה? זה לא הכל. הפרעות שינה הם קטליזטור לחטט במוח, בנפש. בעלטה, ללא שינה – "הכל מלא בשאלות/ אני סופר תזאבים וגם מבריח איילות". וגם "אני עבד של המוח שמנסה למצוא תשובה/ לשאלות

ישנם יוצרים-מוסיקאים-זמרים, שנוכחותם קיימת גם אם אינם מפרסמים דברים חדשים במשך תקופה ארוכה. הנוכחות הזו היא שהופכת למעין נפקדות, כאשר לא שומעים מהם זמן רב. יהודית רביץ לא הסבירה מדוע לקחה "חופשה" משך כארבע שנים מיצירה ומהופעות. יכולות להיות סיבות

מה שהיא יודעת לומר לו. מה שהוא לא יודע. טל גבעמיר שרה שיר עצוב על הפער בינה ובינו, שנשמע כמו תהום שמפרידה. המנגינה והטון משדרים פגיעות עמוקה, ניכור שהיא אינה מצליחה לפתור. הטקסט אינו מבהיר טיב היחסים, אלא מדגיש בעיקר

את שבר הלב של בני הזוג מגישה מיכל רפאל בשני תפקידים. שלה ושלו. המחזמר שלה נוטף דמעות. "אולי" משהו באוויר עושה אותה חולה, ה" אולי משהו" אינו "אולי".  מתברר כי מדובר בנשימות שלו. אז למה "אולי"? מבחינתה "עשה שטויות". מבחינתו 

יש סיבה שגברים רבים בוכים בלילות האלה. הקורונה שברה את מטה לחמם. מבחינת זמרים בז'אנר הים-תיכוני – אין חדש תחת השמש הים תיכונית. ממשיכים לבכות בגלל נשים מאכזבות/ בוגדות. לא מדובר בזמר-שניים-שלושה, אלא בגישה מגדרית של יוצרים. אושר כהן מתחכם

כמה מזהים את עצמם בשיר הזה נכון לסוף אוקטובר 2020? הבנאדם קם לעוד בוקר של כלום, נדהם ממציאות שאינה מובילה לשומקום ומהרהר אם זה כל מה שיש בחיים. גם התכנון של מחר-יהיה-טוב ושחייבים לעשות משהו למען עצמנו כדי למנוע חרדות

מחפשים שפיות, רגיעה של התרוממות רוח, אמונה בטוב? ברק ביטון מציע – להרגיע. כן, עכשיו בתקופה של מצוקת נפש לאומית. ככה: אופוריה אינה יכולה להתקיים במלואה. היא נמצאת בקצה הספקטרום של ההוויה הקיומית, כאשר בקצה השני נמצא ההיפך המוחלט –

שיר לימי קורונה. רשיון לראש קטן הלום שכר. להתנתק מזמן-מסך, להשאיר בעיות ליום אחר. לפתוח בקבוק. להורידו בשלוק. אין בעיה, אין מצוקה, אין דרמה. המטרה ברורה. האלכוהול ידיד טוב. בטוח שבמצב הנוכחי,  יתאים לרבים. אמצעי בריחה אולי תרופה לטיפול בדיכאון.

איך הוא יודע שהיא תפזר שמועה "בעבודה", שעזבה אותו כי "לא היתה ברירה". כבר עשתה את זה בעבר? פיזרה שמועה "בעבודה"? שנשאל את לירן דנינו? חבל"ז. הוא במילא אינו מתעמק בשירים שמוסרים לי יצרני שירי הגברים המדוכדכים הבוכים בלילה על אהבה

ממה לא נדבק, ממה כן נדבק? שאנן סטריט מתיישר על הקונטקסט של הנגיף והמחלה. כראפר ותיק ומיומן, הוא לא ישאיר אותנו מבלי שנשמע את דעתו על המצב. מנסים לאפס אותו, אבל הוא לא מתאפס. הוא גם אינו מצטרף למשוכנעים שהכל

בואו נתבאס עם ארקדי דוכין. סגר שלישי בפתח. הגיע הזמן לעשות חשבון עם יצר האדם, עם ההסטוריה שחוזרת על עצמה, עם ביטול התרבות. יש לו את זה: ארקדי מגייס את צבא הבודדים, כדי להזכיר לנו מי אנחנו מאז ומעולם. אם

תרופה לטיפול בדיכאון ובחרדות, אלכוהול זול, אהבה וקנאה. ?where are we באיזו דירה אנחנו נמצאים? מה קורה? רם אוריון משדר משם. זה התרגום ה"מלוכלך" שלו לסיפור הטראומטי – טרגי הנורא. כולם רוצים אותה, אבל היא על הפנים. השיר מושר בקצב

מי היא באמת? שתיקתה רועמת. להבה בה בוערת, קולה ערב, מראה נאוה, ותודה לשיר השירים (ב, י"ד) שהעניק כהנה וכהנה מחמאות כדי שהצמד קוּנדָה ולָהאוֹר יעודד: "תְּנִי לְלִבֵּךְ בָּךְ לַהֲלֹם – עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, וְנָסוּ הַצְּלָלִים" או במילים פשוטות: שחררי

שבט שבת התגייס לפרויקט "שלומי שבת וחברים". זה קרה עוד בטרם שלומי שבת התאשפז. עכשיו ה"בוא הביתה" מתבקש. מקבל עוצמה. כל המילים שמצטרפות לשיר רגש. הגעגועים, הזכרונות, הציפיה, האהבה. ההבטחה. המוסיקה – עונג שבת. המנון המשפחה הרוגש. המנגינה – לא

תופרים שירים למידות של יובל דיין. הקו המלודי-מלנכולי המתוק הענוג הזה. היא שרה על פרידה. מה שהיא מרגישה,  מה שהוא חושב. היא רוצה לשלוט בגורל אהבתה. הלב הוא שאמור לצמצם את המרחק ביניהם. לא כל מה שנראה כלפי חוץ הוא

יש שירים שנותנים תחושה קרה של תרגיל מוסיקלי. המילים אמצעי. המוסיקה – מטרה. עדי אולמנסקי, מוסיקאית עכשווית מחוננת, חרזה מערכת יחסים של חוסר תקשורת. אולמנסקי כמו שרה בגוף שני (אתה) בחריזה פשוטה, בקצביות פונקציונאלית, בצורה לקונית את מהות היחסים המסתכמת

משימה קשה לעסוק במושגים "טוב ורע". שירו של שי משולם, בביצועו של אריאל זילבר עוסק ביחסיות בין המושגים. לעיתים על רקע הרע נחשף טוב. "למה את טוב רואים בחשכה?". אז כן: לעיתים גן עדן מתגלה בגיהנום. המוסיקה מניעה את התובנה

יש מצב של פאניקה בקרב אנשים צעירים, שלא מוצאים את עצמם, ובימי קורונה – על אחת כמה וכמה. טווח המצוקה עשוי לנוע משאלות זהות עצמי ועד חוסר תקווה ודכאון במצב הקיצון. עמית עגנון כתב את כל מה שמציק לו במציאות

מה מהות הפגיעות של  המתבכיין על אהובתו? אם הסוף איתה היה ידוע, אז מה כל הדרמה? היה נחמד, נגמר, תודה ולא להתראות. שלא תחכה לו. א-מה-מה: למרות המודעות לחוסר התוחלת ביניהם, הבנאדם (אדם) בכל זאת הוא מבקש להחזיר לו את

ביחסים ביניהם היו ימים לא נעימים עד כדי ש"רעדו מקור". אליעד לא יבהיר לאיזה קור מתכון המשורר – רגשי או פיזי. האמת: לא הכי מעניין אותו לספר על רגעי העצב והקור.  רגעי השמחה מושכים יותר. השקט שלה על כוס קפה

לעיתים אנו חשים, כי משהו סוגר עלינו ואיננו יכולים לזוז. "לאן תישא פניך כשהכל סוגר עליך", שרה קורין אלאל.  התוהו ובוהו הנפשי מכניס את היחיד למצב של בדידות מול הזמן שעוצר מלכת, וכשאין לך לאן לשאת פנים, אתה יכול רק