צודק חנן יובל בהקדמה לדיסק: לא רק שמתייחסים ל"השלושרים" כאל נוסטלגיה. השירים ששמעתי, הלהיטים, הבונוסים, גם סרטי השחור-לבן הישנים מהסרטיה של רשות השידור מעוררים בפול ווליום את בלוטות הנוסטלגיה. לראות שלום חנוך, בני אמדורסקי וחנן יובל לפני איזה ארבעים שנה
השיר נכתב לפסטיבל הזמר של 1973, והוא משוייך בעיקר למי שביצעה אותו אז – עירית דותן בעיבוד של אריה לבנון. דותן העניקה לו את תחושת הההתרפקות הנוגה הקלה – געגועים למיני אתרים בתל-אביב הקטנה בהיבט של זכרונות טובים (בתי הקולנוע
שרית חדד נבחרה לפתוח את טקס המשואות בהר הרצל לציון 70 לישראל עם השיר הזה. בהודעה לעיתונות מצוטטת שרת התרבות מירי רגב, שמנכסת לעצמה השנה כל בחירה במסע חגיגות (בחירות) פופוליסטי, באיזונים קונצנזוסאלים בין עדות. איך אפשר לסרב לה? אז
כשכתבתי לפני שעות אחדות על הגרסה של אייל גולן לשיר "האם להיות בך מאוהב" של אביב גפן, עמד לי על קצה הלשון – ומה עם גרסה של גפן לשיר של גולן? האינטרסים המשותפים (תוכנית בטלוויזיה) הרי מחייבים. והנה, זה קורה: "צליל
הפרויקט של רביבו חוזר לאחד השירים היותר מוכרים של המשורר נתן יונתן, ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל בשנתה ה-70 של המדינה (*). יונתן כתב על זמניותם של החיים, שכתיבת השירים היא חלק ממנה, מסתיימת – עם המוות. יונתן מעמיד את האדם
השיר מופיע בדרך כלל במשבצת של שירי פעוטות וילדים. המבוגר שבי, שמחפש את התמימות היפה, מתמרד, ובצדק: הוא רוצה להיות שוב ילד. אני מעריך כי זו ההרגשה שהציפה מרבית הזמרים שהקליטו את השיר. זה אומר: גם בשירים הנקראים "שירי ילדים"
כשנינט היתה בדרך לאלבום ראשון. סינגל ראשון., שנת 2006. אז הרגש עוד רץ לפניה באוריינטציה של הכוכב הנולד. כמה רגשני-יותר, כמה דרמטי-יותר, ככה טוב-יותר. אצלה – תן לה שיר מתאים, ומיתרי הרגש יפעילו את מיתרי הקול. קולה הדואב – משדר כניעות,
הביצוע המחודש של באטרינג טריו (בן הנדלר, יובל חבקין, קרן דוניץ) ל"הימים הארוכים והעצובים" השיב אצלי משב רוח רווי געגועים. אנחנו בשנת 1968 (אכן, לפני 50 שנה), שנה אחרי מלחמת ששת הימים. אריק איינשטיין אחרי התפרקות "החלונות הגבוהים". שלום חנוך השתחרר
יש כנראה סיבות חזקות יותר מדוע ערן צור בחר לעשות קאבר על "יומן מסע" של אביב גפן –מאשר "שיר שהתחבר לחגיגות 20 לערוץ 8", כדברי הקומוניקט שנשלח. אמן כמו ערן צור זקוק לעוד משהו פרט לטריגר התקשורתי-מסחרי. הוא בחר ב"יומן מסע" מתוך אלבומו השמיני (שנת 2000) של אביב גפן, מן הסתם בגלל
אני מתבונן בביקורת על האלבום ועיני ממאנות להאמין. הוא יצא ב-1967. כבר עברו חמישים שנה מאז "החלונות הגבוהים" – האלבום הראשון של הלהקה שרשמה דף משמעותי בתולדות המוסיקה המקומית. שמוליק קראוס שהלחין את כל שירי האלבום הוא אחד מהאבות הרוחניים הבולטים של
נורית גלרון חוזרת ל"משהו בלבבה" במופע המציין 30 שנה לאלבום (יצא ב-1986), שעומד בסימן נתן זך ואילן וירצברג, שהלחין 6 שירים והפיק מוסיקלית. נתן זך ואילן וירצברג הם שני היוצרים היותר משמעותיים במוסיקה של נורית גלרון. גלרון אמרה לא פעם,
שיר פוליטי, שיר חברתי, שיר על אופי האדם באשר הוא. כל משפט בשיר מקבל משמעות אקטואלית – על הנווד שחוזר הביתה, על עם ישראל, תרצו – על שני עמים שחיים זה לצד זה. מבחינת נסרין קדרי, הקאבר הזה לשיר של
"כל אחד רוצה שלום עכשיו, שלום עכשיו, שלום עכשיו, אם לא עכשיו אז מחר, אם לא מחר אז מתי?- כשיהיה מאוחר?" לא ממש ייחסו לשיר הזה משמעות פוליטית, אבל שלום חנוך "הגניב" לשיר, שעוסק בפנטזיות של הרוב להיות מפורסמים-כוכבים-עשירים-בעלי נשים
יש שירים שמזוהים טוטאלית עם יוצריהם. "אהבה קצרה" הוא השיר האולטימטיבי של מאיר בנאי. שיר על אהבה לוהטת ובת חלוף. גאות ושפל. הרים ועמקים. הדובר מכיר את הסוג הזה, הסטוצי. זו אינה אהבתו הראשונה קצרת הטווח. מאיר מספר על עוד
יש שירים שחוה אלברשטיין מזוהה איתם באוריינטציה הקלאסית של המילה. "שלוש אהבותי" הוא שיר פשוט שקורץ ממנגינת נצח. מוני אמריליו הוא מלודיסט מובהק, ועם זאת קשה לזהות את הקו הסגנוני שלו, את החוט המקשר בין המלודיות שלו כפי שמזהים אצל
חוזרים 39 שנים אחורה במנהרת הזמן. של המוסיקה הישראלית. השנה 1988 (תשמ"ח) מספר השירים במצעד העברי השנתי גדל ל-50. אדם זוכה בפעם השנייה ברציפות בתואר "זמר השנה" וגם ב'שיר השנה". אדם של אותה שנה מועדף ע"י המאזינים (מעריצים) על פני שלמה
מהו קאבר מוצלח? יש גרסאות שאינן מתעלות על המקור, אבל יש שירים שבעקבות ה"כיסוי" הם "מתגלים" מחדש, ביצוע שמעניק להם חיים חדשים. כזוהי הגרסה של עידו פורטל ואלון הילל ל"שבחי מעוז" של נעמי שמר. את "שבחי מעוז" חיברה נעמי שמר
לא. לא. אני אומר לאייל גולן לא, לא מפני שקיים איזשהו חשד שהוא "רוכב" על הזיכרון/ מיתוס של זוהר ארגוב, שהוא עסוק בפופוליזם אומנותי. אני אומר לא לאייל גולן, פשוט משום שאין כאן שום דבר מיוחד שבשבילו גולן היה צריך
כל אחד רוצה להיות מישהו או משהו שר אריק איינשטיין, בקריצת עין. זה בלוז. אחר-כך בא עוד שיר בטכניקת הכתיבה המפרטת. שיר מצחיק. "אם הייתי סבל הייתי מרים לך הכל אם שרברב, הייתי פותח לך הצנרת", מחייך אריק דרך השיר.
בשנות השבעים החל להסתמן במוסיקה המקומית מודל חדש של הרכבים, שאנשיהם לא הסתפקו בנוסחאות פופ שגרתיות. בין ההרכבים האלה בלטו "מאחורי הצלילים" של שלמה גרוניך ומתי כספי, "14 אוקטבות" של אבנר קנר, יוני רכטר וזהר לוי, ומאוחר יותר – "קצת
כשיונתן רזאל שר שיר הודיה לאל, אין לי בעיה להזדהות איתו – כאיש חילוני. הסיבה אינה רק בלחן הנוגה שניתן לזמרו משמיעה אחת ובקצב הפשוט, אלא הכנות שיוצאת מליבו-קולו. אלה אלמנטים שיכולים לחבר ביני ובין איש דתי, בלי שאעשה צעד
עלי מוהר ז"ל לא התכוון שהמוסיקה תהפוך את השיר לנוגה ורך. הוא רצה משהו כעוס, לחן שיבטא את כעסו כלפי מי שלא גילתה אמפתיה כלפיו. אכן: השיר נכתב מנקודת מבטו הגברית – "ואת זה אנ'לא שוכח ועל זה אנ'לא סולח
עמותת חברי "משינה" בתקליט חמישי. השידוך הזה בין שלומי, יובל, איגי, אבנר ומייקל מבשיל לפירות מאוד טעימים. תקליט שהמשיך להתנגן אצלי בכייף ובנונסטופ. זה אלבום של "תסריטים". גם נושא המוות עומד אצלם על תקן תסריט פוטנציאלי לוידאוקליפ, אבל זוהי בדיוק
תמיד תהיתי מה מסתתר מאחורי המילים: "קראת לי אסתר ועיניך דממה שנינו למדנו באותה שממה". מי-מה-מו. למדנו באותה שממה? מישהו הציע לי: אל תחקור את הכותב או את הכותבת. תפרשן בעצמך. אז ישבתי מול הטקסט, ובהלך פרשנותי נתקלתי באלוהים ועוד הבנתי פחות. ומה פשר הבקשה
נחום נחצ'ה היימן היה נסיך המלודיה, מלחין שהצליח לתת למילה העברית חיים מוסיקליים ייחודיים עד כדי יצירת תחושה של לחן עברי מסוגנן, בשזירה עדינה של השפעות. איפה להתחיל? "רק הד קולך", "ריח תפוח ואודם שני", "אניטה וחואן" בביצוע הפרברים, "מרדף",
אני מאמין לניסיון של דורון רפאלי לשרבב לשיר אמירה העוסקת במשבר זהות שבין הורים ובנים (כפי שמבהירה ההודעה לעיתונות) , אבל היופי של הקטע הוא בעיקרו אינסטרומנטלי, פיוז'ן שמתחיל בקצב פאנקי ונמשך במנגינה בעלת ניחוח מקומי, צליל גיטרות אוריינטלי יפהפה
עלינו לסלון של יובל כספין לשמוע הדגמות מהאי.פי החדש – "ממני אליך", גרסאות לשירי אהבה, רובם הושרו במקור ע"י נשים לגברים. כספין עשה להם הסבה לשירי אהבה מגבר אל גבר. הוא הזמין חברים, מוסיקאים, גם נגנים ללוותו. המסגרת הביתית העניקה
המפגש האחרון שלי עם אהוד מנור היה באפריל 2002. מנור אירח את אריאל זילבר במסגרת סדרת מפגשים עם מלחינים ומבצעים במרכז ענב לתרבות, על גג גן העיר ת"א. זילבר מולו ססגוני, לא צפוי, תמים, משובב. הוא לא הכי מבין איך
בפסטיבל הפסנתר 2015 שמעתי את גבע אלון ודניאלה ספקטור על במה אחת. חשבתי אז שזו אינה קומבינה זמנית, אלא יש לה פוטנציאל לחיים ארוכים. מדובר היה במעין בליינד דייט מוסיקלי שצלח. שני יוצרים אישיים וייחודיים מאוד ניסו לכרוך זה את הרפרטואר
זה אחד השירים היותר מוזרים/ תמוהים שנכתבו במוסיקה הישראלית. למרות הטקסט האווילי, הוא הפך להיט ענק. מה הקשר בין 4 הבתים? בית א' מדבר על מטורלל בעל משיכה לנשים מבוגרות שמצייר ציורים על הקירות באמבטיה. בית ב': עובר לגוף ראשון
