עיון ביקורת

The Script , Sunsets & Full Moons (אן.אם.סי, נובמבר 2019)

מוסיקה פופ

אלבום אולפן שישי של להקת הפופ-רוק האירית המבוקשת. דני או'דונוג (שירה, פסנתר, גיטרה), מארק שיהאן (שירה, גיטרות) ו- גלן פאוור (תופים) – מתמקדים בכתיבת השירים אמוציונאליים, שהביאו להם קהל גדול של מעריצים ברחבי העולם. במובנים רבים, 'שקיעות וירחים מלאים' מרגיש כמו המשך לאלבום הבכורה האהוב ביותר של The Script.
שירי שני האלבומים מבוססים על תקופות סוערות רגשית: או'דונוג איבד את אביו בזמן יציאת הבכורה שלהם. עשר שנים אחר כך הוא איבד את אמו בזמן שעבדו על האלבום הזה. שני הוריו הלכו לעולמם בחג האהבה. באופן טבעי, השירים החלו לשקף את חוויותיהם האישיות של הלהקה – ואלה נושאים שבוודאי מהדהדים אצל מעריציהם. המוסיקה עגולה, מחניפה מיידית במנגינות מורחות ובהרמוניות לוטפות. שום שנינות או ניואנס מוסיקלי מסעיר.
טקסטים:  "איך אתה יכול לאהוב אם אתה לא אוהב את עצמך?", שואל שיר אחד (כמו גם מוסיף, "כל לילה הוא שחר של יום חדש") וגם:" אתה לא מפסיד אם אתה לומד מהטעויות שלך". ויש שיר שנקרא  "אנשים פוגעים באנשים". וכל זה מגיע במוזיקה מחניפה פוסט אד-שירן.
האלבום נפתח ב – “Something Unreal" הקצבי. מצד אחר – "אם אתה לא אוהב את עצמך" היותר מלודי ורך ופופי. הגוון של הגיטרה האקוסטית ב- "Hurt People Hurt People", גם הסינגל קורע הלב, "הפעם האחרונה".  “Same Time” שנשמע כמעט כמו שירת גוספל או המנון העידוד המכונה “Underdog”. איזון מושלם  של שירים מהירים ואיטיים, The Script הופכים הפסד וצער לחווית האזנה מנצחת. אלבום של שירים שמדמזמים בהאזנה ראשונה, שלא לדבר על האזנה שניה.  "שקיעות וירחים מלאים" משדר קודם כל רגשות אישיים, ומוזיקה היא דבר עוצמתי, שאם אינה משקרת – היא נגעת ומגעת. זה בדיוק האלבום הזה.

The Script – The Last Time

    • Something Unreal
    • The Last Time
    • Run Through Walls
    • If You Don’t Love Yourself
    • Hurt People Hurt People
    • Same Time
    • Underdog
    • The Hurt Game
    • Hot Summer Nights
The script - Sunsets & Full Moons
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *