במקום הספדים ארוכים על בריאן וילסון שהלך לעומו בגיל 82, אני חוזר להופעה שלו באמפי רעננה לפני 9 שנים. החבורה של בריאן וילסון פצחה לקראת סיום ב "סרפין יו.אסי.איי", "ברברה אן" וב"פאן פאן פאן". עוד לפני כן הגיעו "גוד וייבריישן"
איזה אולד פאשן אני. בסוף מסיבת העיתונאים במלון שרתון, כולם רצו לעשות סלפי או צילום עם א-הא. אני חייב לבדוק מה לא בסדר איתי (שלא הצטלמתי איתם!). מצד שני טרדה אותי השאלה: ווט דה פאק. מה כל כך חשוב בלקחת
הקהל אכן זלל את ה"אמריקן פאי". הו, איזה קינוח זה היה בשבילו. עף על השיר. פתאום זה קרה. קמו, רקדו, הניפו ידיים, צילמו כמו מטורפים. הידד ללהיט. מה היינו עושים ללא העוגה האמריקאית הזו והנוסטלגיה. דון מקלין הרגיש, שבשביל השיר הזה
