שמעון בוסקילה, יליד אופקים, בוגר נתיבות, הגיע להיכל התרבות בת"א. נקודה. עכשיו הוא יכול להתעורר מהחלום ולמשש את עצמו. זה קרה אחרי שלא ישן יומיים, כך סיפר לקהל. בסופו הסוער של הערב, כשהאדרנלין ירד, הוא יוכל להרשות לעצמו לישון טוב.
מאחורי ישבו שתי נשים, שחיכו בציפייה דרוכה ל"מאיה". מבחינתן, מופע של שלום חנוך ללא "מאיה" אינו מופע של שלום חנוך. ברוב השירים האחרים הן פטפטו, מה שגרם לי להעיר להן. "חוצפן", צעק עלי הגברתן שישב ביניהן. "מי אתה ש…" שתקתי.
"כמה שטוב שבאת הביתה", מרכך הצמד את הקהל האוהד בקיסריה. "ספר מה נשמע, ספר איך היה, למה לא שלחת גלויה". "כמה טוב שאתם כאן", אומר שלום לקהל. יש אווירה של אושר באוויר.הדיסק הכפול יצא כאלבום מתנה מהודר לחגים. שכול הצורבים יחשבו פעמיים
מראה העיניים עושה את ההשוואות. מסכנים כוכבי הפופ. גם בריאן פרי כבר לא ילד. התאורה בהיכל לא חשפה אותו בגדול. אבל מבעד לאפלולית המסוימת שמענו כוכב פופ. הצלילים האלה שלקחו את בריאן פרי 65 לשנות השבעים כשהיה רוקסי מיוסיק ועד
באמצע Don’t Let Me Be Misunderstood, טיפסה גברת חטובה על הבמה, נצמדה אל אריק ברדון עד שהאיש כמעט חדל לשיר. לקחו יותר מעשרים שניות עד שהמעריצה פונתה משם. ברדון התפקע מצחוק. מעריצה בגיל 72? בישראל? מאז האנימלס בסיקסטיז הוא לא ראה דבר כזה,
בהדרן הסופי – All For Love, המוכר מהביצוע המשולש אדמס-סטיוארט-סטינג, בריאן אדמס לבד על הבמה, מבקש מהקהל להדליק טלפונים. המראה כמובן מלהיב. קיטש לקינוח? לא אתעמת אם מי שיטען כך. בריאן אדמס הוא רוקר עם הפנים לקהל. המופע רצוף להיטים.
שאלתי שתי בחורות מאחורי בסוף הערב: "נהניתן"? הן ענו לי בשקיקה: "בטח!" ידעתן שרוג'ר גלובר (נגן הבס) לא הגיע? "מי?" שאלו. על ריטשי בלקמור שמעתן? הן חייכו זו לזו כאילו – מה הוא מבלבל לנו ת'המוח. מיהו איאן פייס על
כשאני שואל למה אני אוהב מוסיקה יוונית, אחת התשובות מתוך עשר היא חאריס אלקסיו. לא נזקקתי לאישור מחודש, אבל קיבלתי אותו: חאריס של אוקטובר 2011, מלווה בשבעה נגנים היא עדיין הזמרת היוונית מבחינתי, ולא דווקא מתוך השוואה לאחרות. כשהיא שרה שירים עצובים
"רוזה רוזה" – הפעם לא? היא (רוזה) אפילו מתקשרת באמצע המופע לדעת אם הוא (יהורם) הכניס אותה לערב. מדוד קריבושי, המנהל המוסיקלי, הוא מבקש לא להעביר לו את השיחה. האם יהורם יבגוד ברוזה? או: האם לא ישמור לה חסד נעורים אחרי
נתחיל ונסיים בתודות: תודה לסדרנים של היכל התרבות, שתפקדו על תקן אנשי כוחות הביטחון ומנעו התפרצות הקהל לעברו של משה פרץ.ישבתי שורה ראשונה. הרגשתי שמאחורי גבי מתרגשת מהומה. ההיכל להט. ההמון סער. הגרונות פצחו בשירה שמולה עינת שרוף היא חוג למתחילים
חמש שנים בדיוק עברו עלי מאז שראיתי את בית הבובות בפעם האחרונה. נובמבר 2007 מועדון בארבי תל-אביב, והנה אני מולם באולם ירושלמי, סוזן דלל. מי נשאר מההופעה ההיא? אפשר להירגע. הבסיס קיים: אמיר אטיאס ואיתי שיף כאן. גם דני מקוב
ביום הסיום של פסטיבל Viña del Mar 2015 (27 בפברואר) קט סטיבנס שהופיע בשם Yusuf Islam הגיש הופעה של מעל שעתיים ב-Quinta Vergara. ההופעה כללה כמה עשרות שירים קלאסיים לצד קטעים מהאלבום Tell 'Em I'm Gone. הרפרטואר כלל קלאסיקות כמו:
לא קניתי כרטיס להופעה שלה, אבל הייתי מת להגיע למקום טוב באמצע כדי לחוות את הזמרת הכי אהובה עלי בעידן האחרון, ותודה ליוטיוב שאיפשר לי בכל זאת להגיע להופעה שלה ב־Stagecoach Festival 2025. צפו ב-65 דקות מתוך ההופעה המרשימה של
לא הייתי בהופעה הזו, אבל קיבלתי את הסרטון הזה. פיצוי לא רע (רק 8 שירים) על ההחמצה. מה טוב בהופעה של 360 מעלות? מעלותיה לא מעטות: קשר ישיר עם הקהל מכל הכיוונים: הבמה ממוקמת במרכז האולם, והקהל יושב (או עומד)
בהדרן התיישב עמיר בניון לראשונה בערב לשיר "אחרי 20 שנה" של יענקל'ה רוטבליט ושמוליק קראוס. "ושוב עולה השיר / ושוב עד כלות הנפש / פרי געגועי / ימי רימון וגפן / ורוח בי עוד שר / רועד אותו מיתר /
אומרים שהזמן אכזר. במקרה של "עד הקצה" מועדון רידינג 3 נובמבר 2010, דווקא חייך אל דנה ברגר. הסקירה הזו על "עד הקצה" נכתבה בעשור לאלבום. אנחנו כבר 2025, ודנה תחזור לבארבי ביוני שוני ביוני לחגוג 25 שנה לאלבום. דנה כנראה
מחדשים את התרנגולים כמעט 60 שנה אחרי. סיבה למסיבה? לא בטוח שקיבלתי תשובה מדוייקת אחרי כשעה ורבע של הרמיקס שעשו לשירים. יוצרי הערב עשו כאן מעשה פאזלי מענין של פירוק והרכבה שיש בו הרבה יותר יצירתיות והמצאה מאשר מחזור והתרפקות.
הנערה היפה שרקדה לידי – ידעה בדיוק מתי הם מורידים חולצות. "יאללה, תתפשטו", היא צעקה בשיר "עירומים". כן, אחרי כל השנים האלו (כמה? – 17) יש למוניקה סקס קהל מוצף הורמונים, חלקו לא היה בתכנון ב-1993. כולם מכירים את השירים.
מופע שכולו שירת הקהל מתחילתו ועד סופו. אין כמו חנן בן ארי לשפוך את הלב במוסיקה סוחפת שכולה רגש טהור או השתפכות הנפש. חנן בן ארי הוא מסוג הזמרים-מוסיקאים שמצליחים כמעט בכל שיר לאפיין משהו עמוק ואותנטי – בחיבור בין
בחצות וחצי, כמעט שעתים וחצי אחרי שארז לב ארי פתח עם "לבבתיני", חגג לב ארי עם סלט בוזוקי בקינוח מלהיב, תזכורת שאנחנו בנמל על חוף הים התיכון. פתאום כמעט בלי קשר ל-25 השירים שקדמו – פצח בחגיגה יוונית אסלית, כמו
שנתחיל בקלישאות? הרכב של פעם בחיים, ענקי מוסיקה שעפו לשמי קיסריה. יש לכם משהו יותר סוחף? אני חותם. "בחזרה לנצח", Return to Forever נקרא ההרכב האגדי. הנפשות: צ'יק קוריאה – פסנתר, קלידים, סטנלי קלארק – בס חשמלי, קונטרבס, לני וייט –
כמעט כל ביוגרפיה של כריס קורנל מתחילה במילה grunge, מושג המתייחס לסגנון רוק אלטרנטיבי שמקורו בסיאטל. אחרי ההופעה בהיכל, הייתי מוסיף את המינוח soul לסיפור החיים שלו, לאו דווקא במשמעות של ז'אנר, אלא של טון ואווירה. למעשה – Soulful. זו
יובל כספין הוא זמר נהדר. הוא שר בעיקר קאברים, מאוהב בשירים שהוא בוחר. אני מתרגש כל פעם מחדש לשמוע אותו שר את "אף אחת" של מירי מסיקה. הוא יודע לאמץ שירים לחיקו – בפרשנות אולטימטיבית, בטון, בהבעה, בדיקציה, בתחושה. השירים
מילים הופיעו על המסכים ממרכז ומצידי האולם בהקלדה במכונת כתיבה. טקסטים מוקראים מילאו את חלל האוויר. האירוע: מירי מסיקה מקדישה שעה למילים של יוצר אחד, למעשה הופעת בכורה לתקליט חדש שהוקדש כולו לאסי דיין ז"ל. הצגה בוידיאו, בהקרנת מילים, בתאורה
אבי בללי בלי הטרקטור? יש מצב? "אוזן בר" בקינג ג'ורג' תל-אביב, אמצע השבוע. אנחנו בערב רוק במיני אולם אינטימי. נקבל תשובה בסוף הערב, שהיא במשפט אחד: חייבים להגיע להופעה הסולו הזו במהדורה החדשה של בללי עם אודי תורג'מן שעל הקלידים
מה השיקולים של אברהם טל לשחרר אלבום הופעה חיה בקיסריה ליוטיוב? האם זה עלול לפגוע בביקוש להופעות הבאות שלו? טל אולי חשב פעמיים לפני שהחליט ללכת על זה: "הרגשתי שאני רוצה לפנק אתכם לכבוד החג ולתת לחם לחוות את מה
הייתה חגיגה יוונית שלא ניתן לתאר במילים. אבל נתחיל מהסוף: פוליקר הבין שבימים אלה בלתי אפשרי חגיגות נטו, כשבחוץ האדמה רועדת. הוא בחר לסיים בשיר המצמרר "איך קוראים לאהבה שלי" – השיר היחיד בעברית בתוכנית, שיר שמגויס בעת שחשים כי
ב"נובמבר" הקהל כבר לא התאפק. זרם מכל היציעים מטה. פרץ את מחסום הסדרנים. ואז יצא ממירי מסיקה משפט, שלא ידעתי אם לקחת אותו ברצינות או בהלצה: "מה אתם עומדים, אתם מסתירים לאחרים". בואו נוציא אותה מזה ב"פליטת פה של התרגשות", כי
אני לא מאוהדי טרנד החגיגות שעושים לאלבומים ישנים, אלא אם כן מדובר באלבומים אולטימטיביים מהסוג שמונחים אצלך על מדף אלבומי החובה, שהעלאתם המחודשת נדרשת בדחיפות. "רבות הדרכים" הוא אלבום הסולו השני של סלומון, שיצא ב-2005. עשר שנים אחרי, מרץ 2015,
לאחר 40 דקות הגיח ג'ון מקלפלין, ענק הגיטריסטים שזוכרים לו חסד נעורים מימי תזמורת מאהווישנו… איזה קונצרט נהדר קרה שם! שניים מהגיטריסטים האהובים עליי מנגנים בלי שטויות, בלי אגו – פשוט מוזיקה טובה. מדובר באירוע מוזיקלי. ההופעה המשותפת של סנטנה
