אחרי "תגידי שטוב", שיר אחרון, הבנתי שקרה משהו יותר מטוב בחיבור בין אהוד בנאי לנסיית השכל. זה התחיל עוד לפני כן: כשאהוד ויורם חזן שרו "אני מאמין". הרגשתי לא רק ראשים מדברים, אלא מפגש נשמות. הטרובדור וזמר הנשמה במפגש עם
התחיל אינטימי. שר "רוח" בטון מופנם, מעודן. גיטרה וקול. במה חשוכה. בדידות מזהרת. האם אנחנו במופע אנפלאגד, המשך של איזשהו קונספט של אברהם טל להתכנס לתוך עצמו? שנגלה את הסוף? – השקט שלפני הסערה. אחרי שתי גירסאות שונות של "בוקר
צפו בהופעה המדליקה של ג'ייסון דרולו, בחלוקת פרסי iHeartRadio , הרדיו האינטרנטי המצליח, בביצוע Want To Want Me, להיט קיץ אולטימטיבי, שפותח את אלבומו הרביעי Everything Is 4 של זמר הריתם נ' בלוז. תקשיבו לאלבום. הוא מכיל את תמצית המורכבות של
את השיר כתבו חברי ג'נסיס על אדם מוטרף על זונה שאינה מעוניינת בו. האיש חווה תסביך אדיפוס וקורא לה "אמא". השיר מבוסס על The Moon's A Balloon מאת דיויד ניבן, לפיו איש צעיר מתאהב בפרוצה זקנה שאינה משיבה לו אהבה.
האלבום נפתח ב"תקופות השנה" של דליה רביקוביץ ללחן של יאיר רוזנבלום, ואין כמו ימי אביב שלקראת הפסח כדי לקבל אוסף של חוה אלברשטיין, שיירכש ככל הנראה כמתנת חג צפויה בתקופה הזו. זה אינו עוד אוסף צפוי. הוא מוקדש לשירי משוררים.
"להיכנס בין השורות לרגע/ לתפוס את כל מה שחולף לידי כל הזמן/ איך פתאום זה כובש את כולי ברגע/ אוחז בי, מטעה ועוזב/ אז שוב אני ישנה וליבי ער/ שוב אני ישנה וליבי ער" להיכנס בין השורות של יובל דיין
יש בה כוח להתגבר? על השאלה הזו לא נוכל לקבל תשובה מהשיר. הדר מלכה מביעה בעיקר חשש ממה שקורה לחברה, מבלי יכולת של ממש לעזור לה – "לא יודעת איך לגעת בך". נו טוב, היא אינה מיומנת בטיפול במחלות נפש.
להיות אדם שחור בעולם לבן. איך שלא תהפוך את זה, יש לו (לשחור) בעיה. למעשה – חוסר תוחלת. "לא נשאר לי דבר להתפלל", "אני מאוהב אבל עדיין עצוב" מייקל קיוואנוקה, זמר הסול מלונדון, הולך אל המקורות כדי לדבר על זהות
גם יצחק קלפטר לא יוכל להסביר מנין צצה לו הפשטות היפה הזו, כשהוא שר "שוברת לבבות קטנה/ אני שבור ללא תקנה". השנה 1979. יצחק קלפטר, שם טוב לוי ושלמה יידוב חוברים לאלבום משותף – "צליל מכוון" ע"ש שירו של קלפטר.
לקראת סיום הגיעה מחרוזת להיטים עם "רקדי", "אחת ויחידה", גם "רעיה" ו"האחת שלי". שיאי ההופעה? התבוננתי בקהל. הוא נשאר תקוע. מה קורה כאן? מי התעייף, ישי לוי או הקהל? סיבת ההתכנסות: אלבום חדש, "עכשיו הוא חול", מהטובים ביותר שלו, שיצא
שיר של משורר תורכי על עליונות המים על פני האדם, מונע בקצב אפרו סמבה תוסס בליווי צליל חליל (שם טוב לוי). אין כאן טעות. זו ירונה כספי, הרוקרית הנועזת, שעושה שימוש במקצב ריקודי קליט כדי להביע פליאתה מהמים המואנשים להמחשת נבערותו
רוק בריטי? ועוד איזה. אני מסיר ניילון מאלבום של להקה מדרבי, ילידת 2010. הביקורת מדברת על תחיית הרוק הקלאסי, השפעות מהרולינג סטונס דרך קווין ועד אואזיס. התוצאה: הם נשמעים good old rock n roll. מהשיר הפותח, Roll Up, זהו הזמר-גיטריסט
רוני דלומי שרה על החשש מנפילה על קו ההתחלה של המרוץ ועל ההחלטה לקפוץ למים גם בלי לדעת מה יהיה בסופה של הדרך. "עושה לי עיניים" הוא שיר על נטילת סיכונים בחיים. מתעמתת עם "הילדה הקטנה", שעושה לה עיניים ומתרצה
עשרת השירים החדשים הם אברהם טל נכון לעכשיו, שאינו מתיימר לייצר את הצליל החדשני, שמשנה סדרי עולם במוסיקה, לא אלבום קונספטואלי, לא האלקטרוניקה שאפיינה את אלבומו הקודם, אלא שירים בצליל חם, נוגעים בו ברמה אישית, בזוגיות, בעניינים שחווים ביום יום,
הטקסט כתוב כמו לפי הזמנה. המזמין שולח מילים שהיצרן מתבקש להכניס לשיר – גן עדן, אור גדול, לב אכזב, ירח מחייך. "כשתחזור אל זרועותיי/ גן העדן יתקרב", שרה מאיה אברהם. מעניין? מיוחד? מקורי? – לא. אבל זה ככל הנראה סוג
אני קורא את מה שכתב ארקדי דוכין לקראת סיומו של ספר דיסק מהודר חדש, "לאהוב או למות", 25 שירים העוברים דרך סיפור על משפחה שחיה בעולם מתפרק, שבמרכזה אדם שיוצא למסע, במהלכו הוא מנסה להפשיר את הלב של עצמו ושל
ואז הופיעה המילה "אהבה". ארי גורלי לא סמך על הבנת הקורא. פיזר ערפל. כל מה שרציתם לדעת על אהבה, וידעתם. את הטקסט לא נשלח כמועמד לשיר השנה. אין עליה על האהבה, לפעמים היא טובה, לפעמים היא שורטת או מתחמקת או
עדן בן זקן מתבכיינת על כך, שהאיש החדש בחייה אינו מה שהיה הקודם. הכי קרוב לקודם, אבל לא בדיוק. "אני עוצמת את העיניים ורואה רק אותו". בשיר משורבטים משפטים מכלילים ללא קשר: "הרגש כל כך יקר/ שהיום כבר לא מוצאים
סיפור שגרתי מיומנה של דניאל מזוז על אנשים צעירים שמגלים פתע, אחרי שעזבו את קן ההורים, שהחיים אינם גן של שושנים. לא ברור אם מזוז מנסה לגעת בנושא באופן רציני או הומוריסטי-מחויך. מדברת בשם הרבים ("עובדים קשה"") ועוברת ללשון יחיד
בריטניה רוכשת בהיסטריה את האלבום הזה בעל אחד השמות הארוכים בהיסטוריה של הפופ. זהו אלבומה השני של הרביעייה הבריטית, שנחשפה טיפין טיפין אחרי שסולנה Matty Healy פרסם מיני ציוצים "סודיים" בהם חשף חלקי טקסטים מתוך השירים. אחרי 17 שירים אני
הם פתחו בשיר פרומו לעשן המתוק, באינגליש Legalize, "תעשו את זה חוקי נעשן את זה חופשי". שיר המנון לגראס לבנים ולבנות. לפי החגיגה במועדון, לא חייבים לקחת ללב לריאות. קל קליל, אוויר טוב. תשירו איתם, בנים כבנות. הדג נחש דורשים
לא יודע למה בדיוק ציפו מעריצי Jethro Tull, להקת הפרוג-רוק המיתולוגית. אין לי שום ספק: לרבים זו היתה הפתעה. זמר הבריטון, הגיטריסט והחלילן איאן אנדרסון (68), איחד נגנים לפרויקט חדש, שאפתני הנקרא Jethro Tull: The Rock Opera. מעין חצי אופרת
תביטו בקליפ הזה. כמו השיר גם הוא משדר רעננות מלהיבה עם כל הטריקים הוויזואליים שבו והכפלות הידיים שיצרו אמי הוידיאו Greg ו – Lio . הזמרת הצרפתיה הצעירה Jain מגדירה את עצמה כ"ילדת העולם" בגיל תשע עברה משפחתה להתגורר בדובאי שם
יובל דיין עושה שימוש מופרז במטפורת האור בשיר על יחסים במשבר, המוטיב הזה (אור) הופך לעיקר. יש בשיר "שמש" ו"ירח" וגם "אין לי אור משלי", "קרניך הגדולות" ו"אלמד לזרוח". השיר עמוס במטפורה הזו, והטקסט מתמסמס בקולה הרך והשברירי, שאינו מצליח
מה הוא לא יעשה כדי להשביע את עצביו הרגישים של מי שאיתו. עיצב שיר במיוחד לאוזניו, לקח את המידות הנכונות, רקח את הצלילים. אפילו אינו זקוק לפסנתר. יש לו את שפתיו ואוזנו. זה מספיק. הוא יהיה עדין וקשוח, יעשה מה
חן רותם בחרה בשם "חלום בלהות" לאלבומה החדש. אחרי שמונה שירים, אתה לא חש סיוט נוראי, אבל אתה מצליח לגעת במועקה שלה בכל אספקט של החיים. אהבה? חן רותם מתקשה לשוחח בשפת האהבה. ב"תאהב אותי" מתרחשת דרמה. גיטרות חשמליות משתתפות
זהו מכתב אישי לאבא, ניסיון מחודש לתקשר איתו, לחפש אצלו הכרה לדרך בה היא הולכת, לכך שמשהו השתנה בה, לקבל עצה חכמה. שילה פרבר משתוקקת לאבא ממקום של התפקחות עצובה, של ניסיון לקבל תמיכה בה, כפי שהיא עכשיו. מבחינתו, היא
תנו לי לדמיין: רגעים לפני סיום ההופעה, עוזבים הנגנים את הבמה ומשאירים את יזהר אשדות לבד עם הגיטרה לשיר "את והגשם". הקול הנוגה, הלחן, הליווי – טורפים את הקלפים. זה דף חדש שמכיל ישן. כזה יזהר אשדות עוד לא שמענו.
הייתי צריך להגיע להיכל כדי להבין, שאכן זהו פט בון האמיתי – האיש מאחורי "ספידי גונזלס". באיזשהו מקום בתודעתי, פט בון, אגדת החמישים והשישים, היה טמון אי-שם בתוך דפי ההיסטוריה של המוסיקה הפופולארית, שוכן לבטח בהיכל התהילה של הפופ. והנה,
מיטל מיכאלי נעה על זרם תודעה בין מציאות והזיה שעובר דרך טראומת ילדות ופנטזיה – "Forest was my dream of love" . יש לה קול בהיר צלול, והיא שרה מתוך אמונה בתוכן השיר, בסיפור של אהבה דמיונית ומערכת יחסים שהותירה אותה
