ציפיתי לשיר שיעשה לי כאב לב, שיפרוט על נימי העצב, שיסחט דמעה, שייכנס לרשימת שירי הזיכרון על הבנים הנופלים. זה לא קרה. יהודה פוליקר לקח את המילים של דויד גרוסמן המתייחסות לאובדן הגדול של חייו (נפילת בנו) למגרש הים-תיכוני. גרוסמן
הדג נחש שירת הסטיקר אמני המוסיקה המקומיים כנראה התרגלו למציאות בה אתה יכול לצרוח, אבל שום דבר כבר לא יזיז. האידיאל שהמוסיקה תפתור כל בעיה נשמע היום יותר נאיבי מאי פעם, אבל לחגוג – ואללה, בכייף. אולי מהחגיגה תיפתח בסוף
דויד גרוסמן חובר לראפ כדי לקרוא לתקומה מחודשת של עם שחרב עליו עולמו. החברים שהצטרפו רואים כאן שליחות של ממש. משפטי הסיום אומרים הכל: 'ויש למען מי להילחם/ 'הכל כעת תלוי בכם,/ 'עכשיו הזמן לקום, לחיות, להיות לעם או לא
