קצר פה כל כך האביב

יהודה פוליקר

מילים: דויד גרוסמן לחן: יהודה פוליקר
4.5/5

ציפיתי לשיר שיעשה לי כאב לב, שיפרוט על נימי העצב, שיסחט דמעה, שייכנס לרשימת שירי הזיכרון על הבנים הנופלים. זה לא קרה. יהודה פוליקר לקח את המילים של דויד גרוסמן המתייחסות לאובדן הגדול של חייו (נפילת בנו) למגרש הים-תיכוני שאומר חיים – לא מוות.
גרוסמן מביע צער על קוצר ימיו של האביב הנפלא, כמשל לקוצר חייו של הבן – "אך התחיל ללבלב, רק ניתן לי ותיכף נלקח". פוליקר הלחין כשבמחשבתו גם האביב היפה, החיים – יותר מאשר  דעיכתם. המוסיקה בקצב mid tempo עם צלילי המיתרים הים-תיכוניים נותנת לנו להריח את ריחות האביב באזורנו, ועדיין התוגה קיימת בלחן, בקול הנשמה הכואב. המוסיקה פחות "אישית" במובן של קינה והספד על אדם מסוים, ויותר זורמת באפיקי התובנה של השיר, או כמו שאמר כותבו דוד גרוסמן, שפנה לפוליקר להלחינו: "בעיני, זה שיר על מלאות החיים, על הצמיחה והלבלוב שבהם ועל האובדן". קודם החיים. זה מה שממחיש פוליקר בלחנו היפה – דגש על החיים יותר מאשר על המוות, וזהו ניגוד כנה מרגש.

יש רגע קצר בין אדר לניסן/ שהטבע צוהל בכול פּה/ הוא שופע חיים/ שיכור ומבושם-
איך שיופי יכול לרפּא!
נסער ומשולהב ומתיז/ ניצוצות/ אך עוד רגע ייבּול ויצהיב/ כי הנה בשוליו כבר הקיץ ניצת –
קצר פה כל כך האביב.
קצר וחטוף ושובר את הלב/ לחשוב שהוא תכף ידעך/ מבטו רק נפקח
אך הִתחיל ללבלב/ רק ניתן לי ותכף נלקח.
אביב עוּל-ימים וסוער/ וסופו/ כבר כתוב בעלי ניצניו/ אבל הוא מסתחרר/ כפרפר במעופו
וכמוהו-נצחי בעיניו.
קצר וחטוף ושובר את הלב/ לחשוב שהוא תכף ידעך/ מבטו רק נפקח/ אך התחיל ללבלב –
רק ניתן לי ותכף נלקח.
ואת ואני היודעים/ ונורא הדבר שרק הוא לא/ עד כמה קצרים החיים,/ החיים הקצרים שניתנו לו.
נדיב ונסער ומכאיב/ קצר פה כל כך/ האביב.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

13 תגובות

  1. שיר מדהים בעוצמתו, דווקא בשל הניגודים בו. שיר על החיים כמו על המוות.
    דיוויד גרוסמן מסמן את קוצר החיים ממרום שנותיו ובקוצר חיי בנו אורי.
    פוליקר מצליח בלחנו לרגש, ומעצים את הפרדוקס, בלחן כאילו שמח אבל בעצם עצוב מאוד…
    רק ניתן לי ותכף נלקח!

  2. לחן ממגנט בקסמו בשילוב המילים המפלחות את הלב, אין אלא לכאוב את הכאב עד כלות – רק יהודה פוליקר יכול לבצע זאת בצורה מושלמת כל כך. אהבתי מאוד!

  3. אין דברים כאלה. מדהים מהפנט. השילוב של עצב טהור ושמחת הפריחה נוגע בי ברמות ששנים לא נגע בי שיר.

  4. ביקורת מדויקת.

    לפני שהאזנתי למילות השיר הייתי בטוחה שהוא שיר שמח.

    היום כשאני מאזינה לו, קיים מחנק בגרון, במיוחד לקראת סוף השיר.

    ועדיין, מה שהשילוב הזה הוציא לטובת המאזינים, מדהים .

  5. השיר יפה ומרגש עד דמעות, שני יוצרים ענקים יצרו יצירה על גבול השלמות, יוצרים שמשביחים את חיי התרבות שלנו!

  6. השיר מרגש מאוד. עם הקצב שבו שמעתי אותו היום במשך כל היום ללא מנוחה. התרגשתי ובכיתי במשך כל היום אין מו פוליקר וגרוסמן תמשיכו ליצור שאנחנו נהנה, נתרגש, ונבכה. ישר כח.

  7. אני קורא תגובות ב Y NET למשל ולא מבין את אלה שכותבים שהשיר לא מחובר , למה הם מצפים? לשיר אבל קלאסי? לא , פוליקר כנראה יותר חכם לא לעשות עוד שיר אבל ונתן לנו שיר שמח ומדהים שבוכים בו יותר משיר אבל רגיל.

  8. לא מסכים
    אני חושב שהשיר למרות המיד טמפו שלו מרגש עד דמעות וכואב עד עמקי הנשמה

    חיבור מושלם גרוסמן+פוליקר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות