האוסף

איפה הילד 2009
מוסיקה ישראלית

מישהו שומע אותי

אני שומע את האוסף הזה שנים 22 שנים אחרי שיצא.  יש משהו חזק בשירים הראשונים של יוצרי פופ מוכשרים. ברטרוספקטיבה – משהו שהם ככל הנראה לא מצליחים לחזור עליו. טובי הכותבים יודו בכך. ואצל "איפה הילד" – השירים היפים שייכים

גיא ויהל האוסף
אוספים

האוסף

עד היום לא לקחתי את גיא ויהל למכונית. האוסף הזה אומר: יש מצב. להיטים שיתנגנו  על הכביש הראשי בלי לחפור על כל סינגל. תן להם לרוץ,  לזרום. קחו את "רצים באוויר". הדרמה על נתק ביחסים בינו ובינה. הקצב והמנגינה – מעלים

רמי קלינשטיין - האוסף
אוספים

האוסף

אוספי להיטים אינם  מלהיבים אותי בלשון המעטה. שמעתי את רוב השירים בדיסק הכפול עשרות פעמים ברדיו, בהופעות, באלבומים. פרט לשני החדשים – "בסוף כולם חוזרים הביתה" ו"תמיד אליך" עם יונתן רזאל – אין כאן חידושים. יש מעט שירים שאני מסוגל

שלומי שבת - האוסף
אוספים

האוסף

אחרי שביליתי למעלה משלוש שעות ו-54 שירים בשלושה דיסקים עם שלומי שבת, יכולתי להגיד It's Too Much.  למה לא לערוך שני דיסקים עם הלהיטים הכי הגדולים? אני יכול להציע תשובה אחת אפרופו המילה "לב" שחוזרת הרבה בשירים של שבת. באלבום

גבוה – האוסף

זוכרים לה חסד נעורים על שנות השבעים שלה: יופי מסוג אחר, נאווה ואקזוטית, מעין מראה אינדיאני, קול נמוך, מסתורי שלעיתים נסק למרומי המנעד. זמרת שיודעת לבחור שירים שמתאימים במדויק לה. נתנאלה עושה בשנים האחרונות מאמץ להחזיר עטרה ליושנה. החזרה מהגלות