זעקת הפחד של שיר לוי. מה קרה? כשאין מילים לתאר סיטואציה קונקרטית משתמשים ב"וזה" – "וזה הגיע קצת מוקדם הפעם". מה הגיע? הטון של לוי משדר את הרצון להתרחק מהטראומה ("הילד שעדיין רוצה לשכוח"), עדיין "מתרסק". גם אם "לא מוצא
"הוי ארצי מולדתי" יכול להיות שיר מחאה. אריק איינשטיין כתב בזמנו " אוי ארצי/ מולדתי / את הולכת פייפן, /שברת לי את הלב לחתיכות קטנות /היה לנו חלום, ועכשיו הוא איננו/ אני כל כך עצוב בא לי לבכות". מתאים לימינו? אבל בשילוב
זה אסף אמדורסקי? רוקנרולי, גרובי ישיר. איך השיר אומר: "אולי המחר יביא רעיון חדש". אז אין כאן רעיון חדש מסעיר, אבל השיר נשמע רוח חדשה הנושבת במפרשיו של אמדורסקי בשילוב אלקטרוניקה עם Funk בסיועו של גידי רז. במבחן המרכיבים של
ארז לב ארי מספר סיפור עצוב על נחום, שהמלחמה תפסה אותו בשעת נעילה. הוא חזר הביתה בחילופי שבויים. דעתו נטרפה עליו. ציונה ידעה שאם תלך ממנו – לא תהיה לו אחרת, נשארה עמו גם כשהלך לאיבוד. קשרה את גורלה בגורלו.
ברור לו שהכל כבר אבוד. לא ימצא את התשוקה שהייתה ביניהם. נשאר רק עם רעשי רקע, ועדיין תוהה איפה טעה. פתיחה אקוסטית, מעטרת את שירו של טל וייס, שמספר את טראומת היחסים בטון כואב. הליווי המינימליסטי מתחלף יפה בקצב וכלי
בכל ההגות הסובבת סביב אדם-חופש-זמן-עולם, על רקע מסעות מפעימים סובבי גלובוס, בולטת שורה אחת אישית שמחזירה לקרקע: " אז שמור על עצמך/ וגם על אחותך". מילים פשוטות: אינך יכול לנתק קשר עם עצמך, גם כשאתה חושב במונחים של מסעות שממלאים
כולם מחפשים את האושר. יש שבטוחים שמצאו. יש שמאמינים כי הוא נמצא מעבר לפינה. נדמה שזה המקום שבו נמצא עידן אלעד. הושט היד וגע בו. מה עושות כאן "בתולות על הרגליים"? שברתי הראש. האסימון לא נפל. אבל אז קראתי את
ג'יימס קורדל לוקח את אדל לסיבוב בלונדון, שבמהלכו הם שרים את להיטיה, וגם את Monster של ניקי מינאז'. מדובר בפינה הפופולרית בתוכנית הלייט לייט שאו שלו – Carpool Karaoke, בה הוא מציע טרמפ לזמרים ומוסיקאים מפורסמים (בעבר הצטרפו אליו ג'סטין
"יש מקום אליו אני הולך, שאף אחד לא מכיר אותי. לא עניין של התבודדות, אלא צורך, מקום בו אני מגלה ממה אני עשוי, ער כל הלילה, סופר כוכבים ונלחם בשינה" המנגינה תופסת משמיעה ראשונה ומובילה למילים. מט סימונס, סינגר סונגרייטר
גברים כבר אינם בוכים בלילה. אובדן אהבתם נחשף לאור יום בעשרות שירים שמתכתבים עם ז'אנר הפופ הישראלי הים-תיכוני. איכשהו, שירים רבים מתנקזים ליום החתונה. הפעם, בזווית של האוהב המתייסר, שאהובת ליבו מתחתנת ממש הלילה, והוא אינו מסוגל להכיל את הכאב.
Dream Reality – מציאות החלום? Reality – מצב אמתי. Dream – חלומי, דמיוני. אסף איילון מייחל להיות שם באהבתו. בין לבין. שהמציאות תמשיך את החלום, חלום אהבה שכולו טוב, הצצה לתוך הפנטזיה, שמתרחשת אי שם במדבר. מבטיח לה להיות כל
איך אומר הפתגם: A friend in need is a friend indeed. הדרה לוין ארדי שרה את זה הכי פשוט: ידידי, הפנית אלי את הגב, כשהייתי זקוקה לתמיכה. הפגיעה הייתה אנושה – התנפצות פיזית ורגשית. השאלה – "אבל למה עכשיו?" יכולה להישמע
"ג'ונון" – "מאניה" או "טרוף של אהבה", הוא רוח פרצים מדברית שמחברת בין קולות שרים, כלים הודיים עממיים מסורתיים, צליל נשיפה מערבי. השירים מושרים באורדו, אחת מן הלשונות הפקיסטניות המשמשת את המוסלמים, עברית ובהינדית, הלשון העיקרית בצפון הודו. התמהיל כולל
היא מי שיטריף אותה. המבחן: האם הוא יכול לנגן סקסופון. תשאלו את פלור איסט או פלור כפי שמכנים אותה מה כל כך מדליק אותה בסקסופון. לא בטוח שהטקסט הוא הסיפור כאן. הסיפור הוא בביצוע: פלור איסט נשמעת הקטר החדש בז'אנר הסול
"זה אני, עצמי ואני, מסלול סולו עד המוות", שרה הזמרת בקול מתכוון. גם העזר כנגד צריך פרטיות וספייס. הצטרפו להמנון האינדיבידואל. בסופו של דבר, אומר השיר, אתה לא יכול להישען – אלא על עצמך. אין כאן משמעויות מסובכות. תן למילים
מילה אחת בערבית 'בנאדיק باناديك נותנת לנסרין קדרי לגטימציה להמשיך לנוע על קו המיינסטרים בין הערבית לעברית. בקול האמוציונאלי שלה, היא מנסה להעניק אמינות לטקסט התפור הזה, שבו שם הכותב דגש יותר על חריזה שבלונית מאשר שירה מקורית אותנטית. נסרין
יכול להיות שאנחנו בפתחו של ז'אנר קיטורים שמח בתוך הבלגן המקומי. אין כמו עמרי גליקמן ו"התקווה 6" לחבר משהו אקטואלי על מצב ישראלי לא נורמלי. המיינסטרים של הרגאיי בעברית מסתפק באיזה "אריק" או "זוהר" או "מאיר" להרגעה. תברחו לצפון, תפיגו
נפתולי דרכי האהבה. הוא לא יבין מה בראש שלה. סיפור אהבה תמוה עם סוף לא ידוע. אילק סהלן ואורי אלמו מנסים לפצח אותה. האם האהבה תנצח או שיש משהו נוסף שצריך לתת לה. אלון אולארצ'יק מנסה לפתור את התסבוכת: היא
העולם בלי דיוויד בואי אינו אותו עולם. הקשבתי בשבוע שעבר כמה פעמים ל – Blackstar. היום אני מבין יותר את האלבום הזה. בואי ידע לאן הוא הולך, או כמו שטוני ויסקונטי, מפיק האלבום, אמר אחרי הידיעה על מותו: "זו הייתה
יהונתן דורון שר על פגעי הגלובליזציה באוכלוסיית העולם הענייה. מאיר גולדברג הפליא לכתוב שיר ביקורתי על הפערים בין בעלי ההון לעניים. התיאור מתייחס לבעלי ההון שמצבם הכלכלי מאפשר להם ליהנות מכל טוב ומשפע בלתי נדלה מול העניים שמנסים לשרוד. יש
הצמד אסף אברבוך את לירן פנצ'בסקי צופים אל כל מה שממתין בסוף הדרך. האושר נמצא אי שם במקום אחר, ואם אפשר להתפלסף – אז ילמדו שהזמן הוא אשליה. רק לא ליפול עכשיו. מה רע עכשיו? לא ברור. מה שיותר ברור
מה שעושה החורף לנפש בודדה ומתגעגעת. החורף כשלעצמו "מלא בגעגועים", על אחת כמה וכמה כשמדובר על חלקת הבדידות האישית – "אני לבדי במיטה/ האור בסלון לא דולק לו כבר, אין קמטים בסדין לדמותה". השיר נפתח בשירה הרמונית הנשמעת כמו ספיריצ'ואל
מה כבר מבקש אברהם טל בבוקרו של יום גשום בפרדס חנה? לא לתת לרע לפלוש לחלקה שלו, להשאיר את זוועות העולם בחוץ, לחיות את הטוב נכון לעכשיו, עוד רגע ליהנות מהבוקר, כי אין לנו מושג מה יביא העתיד לחיינו. לאהוב
ניכנס לנבכי מחשבותיו של דניאל בניה. יש מה לדוג משם. החברה הכי טובה של החברה שלו מעוררת בו את כל מה שכל זכר נורמלי שנמצא בזוגיות נורמלית חש, כשהוא ננעל על מישהי שמעוררת בו יצרים טבעיים ("מעוף לפרפרים שנרדמו לי
היא שרה בגוף שני. מבהירה למי שמולה את הסיטואציה המיוחדת שבה הוא נמצא ("אתה … אתה… אתה"), וגם מציעה הצעה. מה היא מרגישה? "אנחנו לא אויבים" – היא אומרת. משפט מפתיע למדי. המרחק בין אוהב לאויב לא קטן. ומה הקשר
נרד למרתף של לוויתנים. נחבור לסוריאליזם ההזייתי. נשתתף בפולחן התשוקה לאידיליה ימית בצליל אלקטרוני מפעים. יש כאן כמה בקשות שמגיעות מדמיון המהלך במקומכם למקומות אחרים בטון של תחושה מתכוון. השיר נטען במתח מסקרן, צליל האמביינט עוטף חזק במסתוריותו. החברים אורין
סיון טלמור רושמת את תחושותיה ברזולוציות מדויקות. שיר של נתינה ברשימה שעולה על גדותיה. יש מצב? מי יכול לכמת תחושת אהבה? אם ישמע את קולה, היא תיתן לו הכל. ברשימה שלה היא אכן צירפה הכל מכל. לפי ההבעה הרכה-טעונה-מתכוונת –
העטיפה הקליידוסקופית מעידה על תכולתה. אחרי סיפורי הרפאים של Ghost Stories של השנה שעברה, מגיע "ראש מלא החלומות", השביעי של הלהקה, אלבום אווירה, מתוזמר בעזרתם של המפיק הנורבגי סטארגייט והמפיק הותיק ריק סימפסון. קולדפליי משנה צבעים. הצליל באלבום השביעי אקלקטי, נטול
אדל איז בק. אמרנו הכל? כמעט. כוכבת הפופ הגדולה ביותר בעידן הזה בת ה-27 בחרה לחזור ממקום אישי- אינטימי, שרה מעומק צערה על אובדן אהבה. היא לא מיהרה להוציא אלבום. מקדם המכירות של האלבום היה אדיר: בשלוש שנות היעדרותה, כשהפכה
הקול יוצא מלב מתגעגע, שנטען מחדש בחורף. הקיץ גרם נזק לזיכרונות הילדות. הגשמים יחזירו לחנות הממתקים, לקונדס של שבירת חלונות השכנים, לגגות הרעפים, לסכין שחרטה שמות על העץ. התחושה הזו של ירושלים של סתיו נמצאת בעצמותיו, מפעמת ומפעימה. אמנואל פוצ'
