הוא אינו כוכב רוק שממלא היכלים ופארקים. העונג הוא לשמוע אותו במקומות קטנים. גם ברוק אתה מוצא מידה לא מבוטלת של אינטימיות. תקשיבו לדואט הפתיחה המרטיט – "מישהו גדול" עם יסמין לוי, שהעבירה את השיר לעולם הספרדי שלה. דודי לוי
חיים חפר כתב סיפור אהבה על רקע מלחמת תש"ח. קשר שהתחיל יום אחד בדרך לבאר שבע. התאהב בה במבט ראשון, יותר ביופיה, בצמתה. גם היא את ראשה הסבה. משהו ניצת… אבל הקשר לא התבסס ממש. לא התקבע. אפילו שכח לשאול לשמה.
עדן בן זקן מכה על חטא. מה עבר עליה? האמינה ל… חושך שהוא מלך (עדן, את מאמינה לשטות הזו?) , עברה מסלול של שקר, הרוסה בבריאות, "רקדה עם כל השדים", חשבה שהיא "מבינה את החיים", אבל עכשיו מודעת כי הייתה
השיר כמעט דורש חיטוט בביוגרפיה של עמיר בניון. מה עבר עליו, כשהוא לא היה עצמו, התהלך כמו מת. האם ההתעוררות מהחלום הרע ורצון לחזור לעולם הפשוט והטוב שלפני מצביע על גמילה? התפקחות של בגרות? הגעגועים לעולם הטוב של פעם הם
מה רצה איתי לוי להגיד? שאהובתו תתבייש שהיא הולכת להתחתן עם בריון? לא רק זה הצחיק אותי. כותב הטקסט הלך הכי רחוק ותיאר את האהובה נשרפת "כמו האש שבסנה" – בהקשר אווילי להתגלות האלוהית של משה בהר סיני מתוך השיח
יש איזושהי תמימות כשעדין מדברים על "הלב" שיעצור אנשים לפנטז על מקומות רחוקים במיוחד בימים אלה של כאוס, אזעקות, מלחמות אינסוף. מצד שני אי אפשר להתכחש: . יש משהו עמוק וייחודי בחיבור לארץ – תרבות, שפה, זיכרונות – שלפעמים ממשיך
יש לי סיכוי עד מחר אבא תתחנני אלי יפה כלבנה מתי נתנשק אותיות פורחות באוויר שמתי לי פודרה תחרות כלבים אל תפחד המוזיקה של אביתר בנאי מתאפיינת בכמה אלמנטים ייחודיים שהופכים אותה למיוחדת ולבולטת בנוף המוזיקה הישראלית. השירים של בנאי
אוהב חממה משתמש בעץ כמטפורה לחייו ולאחריהם. הרהור על מה שיישאר מאיתנו אחרי לכתנו הוא נושא עמוק, שכרוך בין השאר במחשבות על משמעות החיים. בהקשר זה יש התבוננות על מהות החלל שנוצר. האם נשאר משהו מן הנפש, מהרוח, מעבר לעולם
שלומי ברכה שר שיר על עצמו ברגעים מבאסים, חורף מלחמה בארץ אדומה, ואתה נאחז בזוגתך, בעצמך, מתכנס לתוכך, יען כי שם אתה הכי מוגן. על רקע מציאות שמייצרת חוסר וודאות. המוסיקה – רוק אפלולי שזוחל אל תוך הנשמה. נכדי בן
השיר מכניס לסיטואציה מנותקת מהקשר סיפורי ברור. נתקעו על הר, הרוח שרקה מנגינת ילדים, מטוס צייר קו. בהמשך מקבלים דובדבנים, צבעי מלחמה, רסיסים קטנים מהחיים. מי שמודע יותר טוב מכל מאזין לא מיודע לסיפור שמאחורי הוא אייל אבן צור עצמו.
קרדיט? – במצעד השירים האוויליים ביותר שנכתבו במקומותינו יהיה לשיר הזה מקום בטופ. תוכן – השוביניסט המתהולל מודיע לזוגתו, שלא תחכה לו הלילה, יען כי הוא "ממריא הלילה", והכל סבבה כי אלו הם החיים – "סה לה וי, כפרה". משה
קבלו חדשות פורטיס (שמאז 2017 לא הוציא חומר חדש) או את הגרסה החדשה שלו. מה יום מיומיים, שנה משנתיים? אז כן קרה כאן מיותר ממשהו.. על רקע הכאוס המקומי, פורטיס שר על ארץ אחרת במקומות רחוקים, מחפש את "הדרך הביתה"
יהודה פוליקר שר קונפליקט שמתכתב עם סגנונו המוסיקלי הדרמטי . מהותו: ישראל אוכלת יושביה אבל קשה לחיות בלעדיה. השיר מתייחס למורכבות הרבה של החיים כאן. מצד אחד, הוא משקף את הקשיים שהחיים בישראל מציבים, שלעיתים מתישים את אזרחיה ומעמיסה עליהם.
ספיר סבן שרה אבא – ממוחו ומליבו, גם מליבה. עוד ראשים ולבבות תרמו לסיעור המוחות והלבבות – סתיו שמש, עמרי קסטן ואור מילשטוק. אבא יקפוץ ראש ללהבות בשבילה, ישאיר את הלב שלו שרוט, אם קר שם בחוץ. ינשום בשבילה אם
סינרגיה למען החטופים. נשמע כמו שיר שהתעכב, הגיע באיחור. במהותו לנוכח המציאות – לא בשרי ולא חלבי. לומר עכשיו "המציאות לא פשוטה" מגמד מציאות נוראה. הטקסט הזה נשמע נדוש / מכובס משהו. מבחינת האירוע – אנחנו נמצאים כבר במקומות שגם
אילו סודות סוחב רון רווח מהעבר שלו? לפי המוסיקה הקולחת מעידה: הוא השתחרר, נמצא במקום שהיא מסייעת לסגור מעגל. טראומות ילדות יכולות להשפיע באופן משמעותי על החיים בבגרות, והשלכותיהן עשויות לבוא לידי ביטוי בתחומים רגשיים, נפשיים, חברתיים ואף פיזיים. ההשפעה
היא מן הסתם תתנחם בסבל שלו – אם יודה שהוא סובל מהפרידה. מה נותר? לסחוט מזיכרון אחד, לשמוע את הקול שלו באוזניות, ובקיצור – הגמילה קשה. נועה פארן לא חייבת קול גדול כדי להקים צעקה פנימית. די בקצב בס גרובי
שניים שהיו מעורבים בטראומה של השבעה באוקטובר נתנו את הביצועים הטובים ביותר של השלב הראשון אחרי האודישנים. על יובל רפאל, ניצולת הנובה, שהתעלתה לביצוע נדיר באיכותו של Anyone, חזרה להוכיח כי היא מועמדת רצינית מאוד להגיע לאירוויזיון. גם הפעם בנתה
קטעים כֵּלִיִּים קיימים בכל הסגנונות של המוזיקה, אך הם נפוצים בדרך כלל יותר במוזיקה קלאסית, ג'אז, בלוז, ובמוזיקה אלקטרונית. במוזיקת הרוק התפתח ז'אנר נפרד הנקרא רוק אינסטרומנטלי. במוזיקת פופ הקטעים הכליים קצרים, ובדרך כלל לא יותר ארוכים מ-3 דקות. קטעים כליים ארוכים יותר נפוצים בג'אז וברוק מתקדם.
ארבעה ימים אחרי שראיתי אותם בבארבי במופע חגיגי, אני מקבל את הדיסק שלשמו הגעתי לבארבי – "משינה אנפלאגד" ההבדל? ההופעה בדי.וו.די הוקלטה לפני 4 שנים, חורף 2008 ברידינג 3. בטח תבקשו – מצא ההבדלים. השנדלירים של בארבי מאוד מצאו חן
. הסיפור על הבוגד שלה מסופר במלל וירטואוזי המבוסס על משחקי לשון. האם יסמין מועלם מתפזרת סגנונית כקו אסטרטגי בקריירה שלה? השיר הזה הוא יותר הצגה מאשר תוכן החצוב מתוכה. מוקד ההצגה בהפקה של עידו נצר ועמית מרדכי (Triangle). ראפ
לא נרשם לכוכב הבא לאירוויזיון?! הטרנד של שבורי לב בוכים במזרחית תפס שם בגדול. בתחילת הקליפ הוא נראה חופשי ומשוחרר על סוס (האביר…) . ההמשך לא ממש מעיד על טראומת הנכזב. הסרטון לא ייקח לכאב שהוא חווה. המוסיקה – ווואללה!
עוד הספקנו לשמוע את השיר האחרון שלה – "אגלה פניך", שביצעה עם משה ולדמן. אקורד אחרון שהיה אמור להיות פרויקט מוזיקלי משותף בהפקת עופר מאירי. בחודשים האחרונים קורין עשתה כל שביכולתה להמשיך ליצור ולהופיע למרות מחלתה הקשה, המוסיקה הייתה חזקה
האם אני שומע סוג של ניל יאנג בעברית? ג'וני שועלי הכפיל את עצמו עם עמי שלו במוסיקה ושירה שיש בהם ראשוניות ופשטות מקסימים. הסלואו הזה מוביל לרומנטיקה תמימה נוגה-מתוקה בגוון פולק-רוק יפה. השאלה שדו ג'וני מעלה נוגעת לעומק של חוויות
גם עדן חסון לא האמין שככה אפשר לשיר את השיר שכתב – "עיניים", לקחת אותו לחשיפת רגש כזו, בכל ניואנס, בצורה הכי אמינה כמו שעשתה קורין גמליאל. וכן, המציאות בה אנחנו חיים מוציאה לעיתים מאמנים אמירות עומק של כאב. קורין
אנשים שמחים, אנשים רוקדים. אנשים צפופים. יש חגיגה. ברחתי לעמדת הקונסולה. מכאן גם שומעים הכי אקוסטי את התזמורת. איזה יופי של נגנים הוא בחר. לא מת על מוסיקה שאנטיית. מוש היה בסיפור הזה. עכשיו זה מסלול אחר להמראה. לא אפיזודת
מרגי ואגם בוחבוט חוגגים על הלב המטאפורי החולה בשיר שמתפתח לדאנס סוחף על רחבות הרוקדים. מה הסיפור? הכאב נובע מהחיבור הרגשי שהיה קיים ומהציפייה או התקווה להמשכיות הקשר. כשקשר מסתיים, הלב המטאפורי מרגיש “שבור” כי הוא מאבד את החום, הביטחון,
מה לריקי גל ולאום כלת'ום? אני שומע שיר של זיכרון רחוק, נוסטלגיה עגמומית שמתפתחת לדרמה קצבית סוערת. גל נוגעת ברגש מתעצם בקשר שבין המוסיקה של הזמרת המצריה המהוללת ובין המציאות על רקע הפערים בין ערבים ויהודים במקום הזה. בדף המידע
הפילהרמונית הרימה את מירי מסיקה לגבהים חדשים. אני שומע את השירים במערכת סאונד טובה החל מהאוברטורה ו"מלך", ונהנה לא רק ממסיקה אלא ממוסיקה לרוחבה ולעומקה. ללא ספק – שדרוג לשירים וללהיטים שלה. החיבור לתזמורת יצר שילוב ייחודי שגישר נפלא בין
השיר מסתיים בהמלצה להקשיב "לרוח וללב – יש צל חומק שם", משהו טוב שבא לידי ביטוי בהופעה ("להתראות בהופעה") כנקודת אחיזה בחיים. מה רוצים להגיד הגברים שלמה ארצי ואריק איינשטיין המשוחחים ביניהם? שלא הכל רע. האושר והטוב מגיעים במנות קטנות ובדרכים
