
השייקס – שביר
תוריד רגל מדוושת הקצב, תשיר את מה שאתה חש, קח את ה"שביר" של אריק איינשטיין ויצחק קלפטר לחלקת האדמה שלך. אתם מוזמנים לתרגיל ביצירת גרסת כיסוי (קאבר) של השייקס. השיר הוא ביטוי לחולשה הנפשית של האדם הפגיע. יופיו של השיר הוא בפשטות

תוריד רגל מדוושת הקצב, תשיר את מה שאתה חש, קח את ה"שביר" של אריק איינשטיין ויצחק קלפטר לחלקת האדמה שלך. אתם מוזמנים לתרגיל ביצירת גרסת כיסוי (קאבר) של השייקס. השיר הוא ביטוי לחולשה הנפשית של האדם הפגיע. יופיו של השיר הוא בפשטות

נצרף את כל הביצועים שלה ב"הכוכב הבא" ואת A New Day Will Rise, ונקבל את מה שהתברר לי כבר באודישן הראשון שלה, כשביצעה את Anyone של דמי לובאטו, ולא השנה עד ה-Dancing Queen ו-Writing's OnThe Wall בגמר. יובל רפאל הפכה

אליאור זנדני מתרפק על מלכת השכבה במוסיקה שמכילה את תמצית תחושתו-כמיהתו. הסיטואציה של התאהבות במלכת השכבה עד טירוף, מבלי יכולת לממש, היא מצב רגשי נפוץ אך מורכב מאוד, במיוחד בגיל ההתבגרות. “מלכת השכבה” אינה רק אדם — היא סמל. לעיתים

איך לתאר בשיר אחד את אהבתי למוסיקה של דודו טסה? קחו את "איזה יום", לטעמי משיריו היותר נפלאים. , מגיע ממקום עמוק. מסתלסל בטנור הזה שמחלחל ונכנס עמוק. שיר פשוט, לכאורה. הימים בחיינו – טובים, רעים, פעם אנחנו עפים, פעם

מסוג השירים עליהם ייאמר: יופיים אינו ידוע, עד שהגיעו לאוזננו. קולה של טליה דנציג משדר רחשי ליבו של יוגב גלוסמן, מהיוצרים והמוסיקאים היותר ייחודיים במוסיקה הישראלית. כשקשה למצוא מילים או כשהלב כואב מכדי לדבר, השירים לעיתים מצליחים לבטא את מה

המפגש בין המוסיקה של יוני רכטר, שירי אברהם חלפי והבריטון העמוק של אריק איינשטיין יצר עולם שירי-מוסיקלי מיוחד. המוסיקה של רכטר לשירים של חלפי היא כמו היחס בין מחזה כתוב להצגה מבוימת. נוצר עולם חדש שמעניק לתכנים (זמן, מוות, גורל,

הסיטואציה של בן שמתמודד עם נתק מאביו מלווה בשכבות עמוקות של רגשות לא פתורים וקונפליקט פנימי. בניגוד לאבל “טבעי”, שבו יש סיום של קשר משמעותי אך עם סגירה רגשית מסוימת, כאן, אחרי מות האב, נותרת תחושת חוסר סיום – דברים

נו, כמה אפשר לשמוע את "זהו זה" שרים קאברים לשירים ישראלים. א-מה מה: נתקלתי בשוטטותי ביוטיוב במופע שלהם בבריכת השולטן בירושלים בשנה שעברה שצולם ע"י כאן 11, וקיבלתי עוצמה מחודשת נפלאה של החבורה בעיבודים והפקה מוזיקלית ליגת על של אמיר

יש לבר צברי סיפור על אחת ששיגעה אותו: לקחה לו את הלב, הלך איתה בעיר חזה מתוח, ראש אדרנלין, עשתה אותו "שחקן ראשי" א-מה מה – לא ממש התנהגה לפי התסריט שלו. היה לה "טוב מדי", והיא לא שיחקה אותה

פאר טסי מחפש תשובות על שאלות הרות גורל אצל פרפר,.- מהו "סוד הקסם" ואופק עתידו ("לאן תיקח אותי הרוח") למה פרפר? בגלל שחייו של הפרפר קצרים, הוא מופיע בשירים כסמל ליופי זמני, לאהבה חולפת או לרגעים שבריריים, גם לחופש, שחרור

"כמה שמענו, אותה קלישאה/ מה כבר נשאר, רק הכוס מלאה" ספיר סבן דוהרת על שיר מלא קלישאות שאומר: יאללה, נשבר מהבלאגן, הטוב נמצא ממש כאן, מעבר לפינה, בואו נתפוס אותו, נעשה מסיבות, שמח על צ'ייסר ערק, והעיקר שהכוס תהיה מלאה.

בלילות שלה לא הייתה ישועה, הוא ניסה לפרוע חובות, רצה לגעת בה שוב, זה מה שהיה חשוב לו. גוף אל גוף. אבל בלילה שלה – הוא לא מצא דרך לחזור אליה. גורש מהשמיים שלה… טקסט של כאב? אבל כשאני שומע

בדואט הראשון באלבום "להתראות מתוק", עם האח שלומי, יש הרגשה שהם התאימו קול לקול. מזהים את הדמיון בטונים. אחרי הכול, אח ואחות המה. שאלה של גנים. אבל לאה ושלומי מעולם לא היו בראש סגנוני אחד כמו באלבום הדואטים הזה שהוא

על הנייר – לא שיר להלחנה. תובנות החיים שטוקי שטרן שרבט נשמעות לגמרי קטע פרוזאי, מעין ספוקן וורד, אלא שהוא בכל זאת הצליח לעטר אותן במוסיקה יפה. שטרן שר על סבל ותסכול בתחושת דריכה במקום, סחרור פנימי, ואובדן זהות בתוך

דניאל נשמה עושה שימוש במטפורה של "לעוף ולראות הכול מלמעלה" כדי להשתחרר מהמבט הצר של היומיום ולראות את התמונה הרחבה כמו ציפור בשמיים. זה מאפשר להבין מצבים באופן שלם, פחות רגשי ויותר מאוזן – לראות את "היער" ולא רק את

להשתחרר מפחדים ומאשמה עצמית ולהתחיל ללכת למקומות בטוחים – נפשית ופיזית- אפשר להתייחס לכך בתהליך שהוא סוג של פסיכואנליזה אישית. זהו תהליך רגשי ומחשבתי שדורש התבוננות פנימית עמוקה, גילוי מקור התחושות הללו, והבנה כיצד לשחרר אותן או להפחית מהשפעתן. זהו

"מעבר להרים ולמדבר/ אומרות האגדות ישנו מקום/ שאיש ממנו חי עוד לא חזר/ והוא נקרא: הסלע האדום" קולו של אריק לביא מזוהה עם מיתוס הסלע האדום. לביא היה הטרובדור הכי אותנטי של השירים הישראלים של פעם, שנסונר ארצישראלי, .מספר-רומנטיקן שהעביר

דין פרינס גבאי שר התקרבנות של גבר מול גברת. הרסה אותו. אין לו כוח לכולם. פורק דברים "על הפסנתר" במקום לומר לה אותם "בפנים". לא נותנת לו לנשום, מחפש סימן שמשהו בפנים אצלה בכ"ז מתחבר אליו. הלוואי והשדים שמתרוצצים בתוכה

החיים זה לא דבר פשוט, מבשר רן דנקר, והולך הצגת פופ אקסטרווגנטית, שהקליפ המושקע בה חלק בלתי נפרד ממנה בו בתסריט, בימוי והפקה הם כשלעצמם הצגה יומרנית במיקום, בכוריאוגרפיה, בהתרחשות. מה רוצה להגיד בשיר הדאנס הזה? המאבק הפנימי מול הציפיות

תפרו לזהבה בן סיפור שמתאים לזמרת מתחילה, לא אחת כמוה, בת 56, קריירה שמתקרבת ל-40 שנה. מה הסיפור? מפיק-אמרגן מבטיח לה קריירה של הרים וגבעות, הפקת להיט, משקיע, הצלחה מעבר לים, דואט משדרג – העיקר שתחתום על החוזה. מה התמימה

"חייבים לשחרר את החטופים" – הפך למשפט נדוש, הגם שבמהות ממשיך להיות חיוני עד קריטי. איתי בלטר מציג ראיה שאומרת – אין מצב – "בחיים אי אפשר להציל/ חוץ מעצמך אי אפשר". הפניה לאלוהים לדבר עם כולם? – נואשת. הרי

אליעד מצטרף לאגודת מזמרי שירי ההתקרבנות הגבריים מול הנשים האכזריות. המגמה בולטת בעיקר במוזיקה המזרחית הישראלית. הגבר מוצג כקורבן של אהבה, כמי שנפל שדוד אחר אישה יפה, נחשקת, אבל קרה, בוגדנית או בלתי מושגת. זה הצד ההפוך של המטבע: במקום

שיר של אבל מאוחר, של געגוע חרטה ותסכול. זה השיר שמסיים את האלבום "היסטוריה של תאונות" של אביב גפן. שיר על היחסים בינו וביו אביו, חשבון נפש של אביב מול אבא יהונתן מנקודת מבטו נכון לעכשיו, בגיל 51. תוגת הצער

קחו את אהוד בנאי, סלקו ממנו גיטרות חשמליות ותופים, חברו לרביעיית מיתרים ופסנתר בעיבודים חדשים. שמעתי שני דיסקים: הייתה הרגשה כאילו בנאי נמצא בתוך מחזמר, עובר מסצנה מוסיקלית אחת לרעותה. קונספט חדש בעיבודים יכול לקלקל, לעורר געגוע למקור. הוא גם

שירי געגועים לחברים ויקירים שנפטרו בטרם עת הם ביטוי פיוטי וכואב של אובדן, אהבה, זיכרון וקושי בהשלמה עם מוות. יובל אבידן מבכה את עלמה. בבסיס שיר הגעגועים עומדת חוויית האובדן – התחושה הפתאומית של רִיק, של שבר, שנובעת מהיעדרות האדם

זוהי התשובה של חמוטל בר יוסף ואודי אהרוני ל"כי האדם הוא עץ השדה" של נתן זך. זך השתמש בדימוי העץ לתיאור הקיום האנושי, שבריריות החיים תוך הדגשת הדמיון בין האדם לעץ. הוא הציע תשובה מורכבת: האדם דומה לעץ — הוא

מיכל גרינגליק שרה את תוגת געגועיה במוסיקה "שקטה", למרות אי השקט שהיא חווה, באיפוק פנימי. נעה בין מציאות לחלום. עצמים ומקומות ומקומות מעוררים געגועים משום שהם נושאים זיכרונות חיים, שומרים בתוכם רגעים, חוויות וקשרים. זהו שביל מתפתל בו אבדו עקבותיו,

ינאי אלבז שר יסורי מצפון של אחרי אסון השבעה באוקטובר, שפגש אותו ואת משפחתו, כשהוא נמצא רחוק מקיבוצו המותקף. השיר מתמקד באירועים ובעצמו. ייסורי מצפון הם תחושת חרטה, אשמה או אי-נוחות נפשית שאדם מרגיש בסיטואציה, שפעל בצורה לא מוסרית, פגע

זה שלום חנוך שאחרי סערות הרוק. בלי הזיעה שניגרת בפארקים. הוא פותח בנימה מפויסת "אי שם קיימת אפשרות שלא הכל אבוד", בשיר "מביאה הכל". הוא שר ברוך חם. האלבום הזה מקביל למופע "מישהו הפסיק את הזרם". אני לא חושב ששלום

יש דברים שעוד לא סיפר לה. למשל? פתרונים למשה פרץ. מה כן? רק אלוהים יודע איך שברה לו את הלב. אבל בינתיים מסכים ש… תשקר לו שהכל בסדר, רק כדי שיתאפשר לספר לה איך ה"חיים שלו" הרסה "חיים שלמים". במוזיקה