מוסיקה ישראלית

השיר הפותח "כל זמן שיהיה" מעיד על הוורסטיליות של יוני רכטר במיזוג סגנונות. זהו קטע מורכב כמעט מכל מה שמרכיב את עולמו המוזיקלי בפופ ובג'אז. הטקסט, שכתב יוני, הוא חיבור אקראי של משפטים המייצרים קשרים שונים הנוגעים למציאות – כמו

"אנשים טובים מלחמות רעות/ מדברים הרבה עושים פחות/ אין כאן מישהו אחד/ עם יכולת לשנות עם בלי מנהיגות ובעיות גדולות, אנשים קרועים זקוקים לנדבות, על מה נחשוב חוץ משמחה". שני משפטים שאומרים מה שרבים וטובים חשים באלה הימים. הביטוי "לקבל

דוד ד'אור וארז לב ארי שרים שבח לאישה אידיאלית, שהיא דמות מופת של חריצות, חכמה, מוסריות, ואמונה. הביטוי עצמו מתאר אישה חזקה, בעלת יכולות יוצאות דופן, המסוגלת לנהל את ביתה ואת ענייני משפחתה בצורה מעוררת כבוד והערצה. זהו עוד שיר

“שקיעה אחת” הוא שיר של אדם (שם הבמה של חיים כהן) ז"ל שיצא לאור בשנת 1992. זהו אחד השירים המפורסמים והאהובים של אדם, שנודע בשנות ה-80 וה-90 בזכות קולו הייחודי ושירי הפופ הרגשיים שלו. השיר מתאר מצב רגשי שבו אדם

"וידוי" של פן וארגוב הוא אתגר לכל מבצע. כמעט כמו תפקיד גדול לשחקן במחזה. המשורר אלכסנדר פן כתב את השיר בשנת 1941. הוא פורסם לראשונה בעיתון "דבר" ב-10 באפריל 1970, והוא האחרון מבין שיריו של פן שראה אור עוד בחייו.

פרח מייצג יופי עדין ושברירי, שמתקיים לפרק זמן קצר יחסית. כמו שהפרח פורח לזמן מוגבל ואז נובל, כך גם היופי או הנעורים עשויים להיות בני חלוף. האם למהלך הזה התכוונה ליגל יעקב כשבחרה ב"פרח" כמטפורה לשיר על אהבה? לא בטוח

מאיר אריאל מת ב-18 ליולי 1999. עשרים וחמש שנה אחרי אני נזכר בשיר, שהוא ביצע בהופעה האחרונה במועדון בארבי ב-22 ביוני 1999. באותם ימים, אחרי תקופה של הופעות סולו צנועות, הקים אריאל הרכב נגנים לצורך מסע הופעות חדש, שיכלול שירים

המילה “בבל” קשורה לשורש “בלל”, כלומר ערבוב או בלבול. סיפור מגדל בבל מסמל את תחילת הפירוד האנושי לשפות ולעמים שונים, ואת הבלבול שנוצר כתוצאה מכך. דודי לוי שר את האנדרלמוסיה התודעתית המשתלטת עלינו בשיר שמתיישב על מסלול דכדוך מעיק. חוסר

אורי ביטון מייחלת בתמימותה למצב אוטופי – שהכול יהיה פשוט יותר. החיים יכולים להיות פשוטים או מורכבים, תלוי בפרספקטיבה ובנסיבות. מצד אחד, יש רגעים שבהם החיים נראים פשוטים, כאשר אנו חווים אושר, שלווה, ומסתפקים במה שיש לנו. במצבים כאלה, אולי

ג'ימבו ג'יי נופל וקם בגרסת פסנתר אינטימית מפוקחת על הראפ הנפלא של שבק ס' משנת 2000. השיר מהלל את רוח האדם  שנמצא במאבק בלתי פוסק עם עצמו וסביבתו, זה שמסוגל להתמודד עם קשיים ונפילות ולבסוף לקום מחדש. השיר מתאר מצב

ישכנע אותה אושר כהן בדמעות ובקול נהי שלא הכל אבוד. בפופ הים תיכוני, שירי אהבה נכזבת הם חלק בלתי נפרד מהמוזיקה ומהתרבות המקומית, והם מבטאים את הכאב, התשוקה והעצב של אהבה שלא מומשה. אושר כהן הוא מהזמרים שמתפרנסים מהז'אנר הזה. 

אורנה ומשה דץ יעלו לבמת היכל התרבות בת"א ב-20 באוגוסט, איחוד מחדש ביניהם מזה 18 שנה לזכרו של בנם עומר, שהלך לעולמו במרץ השנה בטרם עת. לרגל האירוע הם מוציאים אלבום (EP) עם חמישה שירים שעומר הספיק להקליט בסקיצות, שהפכו

אהבת אמת – מי יכול לה. כשאתה מאוהב – אפילו המוסיקה הכי קיטשית נשמעת אמת. טל אליה נותן לרגש להשתלט על המילים. מזמין את אלוהים לתת עדות, מדבר עם השמיים. לא משתמע מהשיא איזשהו משבר דרמטי בינו ובינה למרות שמעיד

תחושות אישיות, שכולם מרגישים: יש דבר כזה – מוסיקה של נסיעה. לא לאט מדי. לא מהר מדי. מידטמפו. דאנס לא הכי מתאים לנסיעה בכבישי הדמים הארץ. שירים מסוימים לא רק מצטרפים, הם גם נותנים להרגיש כביש שרץ. אספלט שמתחלף. תלוי

מדברים בשקט? הצחקתם. מוטב לא לדבר. בכבישים. ברשתות. בתקשורת. בפוליטיקה. 50 גוונים של אלימות. יגידו: לא נורא – אחרי הכל, באמריקה רוצחים מדי יום אנשים באור יום, באירופה רוצחים הגזענים את המהגרים מהעולם השלישי ובדרום אמריקה  חיי אדם שווים כקליפת

קול הלחש הנוגה המחוספס וצליל האווירה החלומי. נרד איתם ועם עידן חביב לים, מהמקומות היותר שכיחים בשירי האהבה. חביב עולה על הגלוי שבסיטואציה,  אבל מסתיר את מה שקשור ל"משהו שנדלק שם" שמוביל אל ה"אושר". הקסם הנסתר שבתחושת האהבה משקף את

השיר המלודי הרך, הנוגה  והענוג הזה עוסק באמת הנפשית שמאחורי הניסיון להסתיר מציאות לא פשוטה. חן דנינו שר תהיה עצמית, מחפש תשובות ללבטים, חושף אמת אישית על רקע כביכול רגיעה של "קפה שחור בשעות הכי יפות", ו"הנוף הכי יפה שנמצא

אני מודה, שאינני יכול לנתק את השירים העצובים שכתבה תרצה אתר מהדמות שלה, כלומר מההקשר האוטביוגרפי וממותה הטראגי. שני השירים הבולטים בהקשר הזה הם "בלדה לאשה" ("אפילו הספרים בחדר הסגור והעצוב/ כבר ידעו היא לא בסדר היא הולכת בלי שוב")

עוד לפני שקראתי את דף המידע שצורף לשיר, עוד בטרם קישרתי לצילום העטיפה (אלונה איינשטיין) חשתי שאם אריק איינשטיין היה איתנו, הוא היה מקליט אותו. מה-זה תפור עליו. הטקסט, הלחן, ההרמוניה, אפילו השריקה. יענקל'ה רוטבליט מחבר המילים כותב: "לפעמים אני

אופק נחמן שרה מונולוג רווי סופרלטיבים נוצצים של מבואס ומתוסכל שדלוק עליה. היא ה"גבר" בשיר הזה. הוא מבקש הצלה, מחילה, מתוודה על חולשותיו בצירוף של מפח נפש, דכדוך ואכזבה. האם נחמן מצליחה "לתרגם" את נפשו? אין כאן דרמה, אלא מוסיקה

לפי מה שדווח, אבא דן תורן ז"ל הצליח לשמוע את השיר של בנו איתי לפני מותו, אם כי לא את הגרסה הסופית. מעניין מה חשב. איתי רשם בראפ זרם מחשבות. תרצו רצף הבלים מחורזים מטורללים,  מטפורות סתמיות (" תחתכי תתסביכים

דיקלה בקטנה. אמנם המעט (3 שירים) מכיל את ההרבה, אבל המופע הזה היה קצר מדי, השאיר טעם של עוד. שירים מהחדר הקטן. נדמה לי שאת הפורמט הזה העתיקו במפעל הפיס מה -Music Tiny Desk של NPR (רשת הרדיו הציבורי בארה"ב),

אז איזה שושן נקטף על ידי היד הנעלמה? האדום או הלבן? לשיר הזה לפחות עוד 13 ביצועים מוקלטים. הוא נכתב בשנת 1943 על מפית נייר בקפה "כסית" בתל-אביב. יעקב אורלנד ומרדכי זעירא ישבו שם עם שרה, אשתו של זעירא והגישו לה שני שושנים, אותם קנו

לגבר אסור לבכות, אסור להביע רגשות, זה הדימוי השכיח, שגורם לכך כשגדלים, הופכים להיות אילמים רגשית. האם גברים אכן לכודים בתוך השריון הגברי? יוני שרון מתייחס לדימוי הזה, בשיר שחושף גבר רגיש ופגיע למרות "גבריותו". כי "ביום שנפרדתי ממך/ בכיתי