שירים חדשים

רוק הוא התחום הכי חופשי להביע את עצמך. שחק אותה טבעי. כמו שאתה, גם אם אינך יוצר זמר גדול. ליתר ביטחון – קח מפיק מוסיקלי כמו יהוא ירון, קח גיטריסט כמו ערן וייץ ומתופף כיובל שפריר, ואז – לך על

מאיר גולדברג כל כך מאוהב, שהוא שרבט את כל הקלישאות והסופרלטיבים הפשטניים האלו על אהבה, שנשמעים כשליפה מהשרוול? שיר על הבחירה/זכייה באהבה הגדולה אחרי ימים נטולי אהבה, ומרגע שנכנסה לחייו – הוארו ימיו האפורים. המוסיקה מובילה את ישי לוי למחוזות

הקול יוצא מלב מתגעגע, שנטען מחדש בחורף. הקיץ גרם נזק לזיכרונות הילדות. הגשמים יחזירו לחנות הממתקים, לקונדס של שבירת חלונות השכנים, לגגות הרעפים, לסכין שחרטה שמות על העץ. התחושה הזו של ירושלים של סתיו נמצאת בעצמותיו, מפעמת ומפעימה.  אמנואל פוצ'

הבנאדם מוחה על המצב בישראל, שלטון מושחת, מנהיגים שמרחיקים את השלום, אבל אז בא משפט "רוצה לחיות כמו מלך", שלא מתחבר למהות (המחאתית) של השיר כי הוא מבטא איזושהי אגואיסטיות נהנתנית ולא מתמקד באמירה נוקבת. המוסיקה האפרו קאריבית במקצב הרגאיי

היא האחת והיחידה. פתחה את עולמו, גילתה את התשובה, אבל זה אינו מספק אותו: עד שלא יחזור אל עצמו – לא יחזור אליה. לא בטוח שאבישי רוזן יודע מהות "לחזור את עצמו", ואולי הוא יודע, אבל זה אינו קיים בשיר.

רמי קלינשטיין וקרן פלס אלבום ומופע משותף? מה קרה? מישהו מוכן להסביר את פשר הדואט? הקומוניקט שהגיע עם השיר לא סיפק תשובה. טובים השניים מן האחד לצורך שדרוג הקריירה? קומבינה לעידוד קופות מחייכות? השראה משותפת שהציתה יצירה משותפת? חברות שהולידה

עוז זהבי הפך את קיטורי הסלון בסוף השבוע לשיר מחאה חצוב מתוכו. הוא לא יהיה הבוב דילן הישראלי החדש, אבל הוא משחק אותה סינגר-סונגרייטר אמין במהות הפולק-רוקית של המושג – ליווי טוב של גיטרות אקוסטיות, טקסט מתריס ומתקומם על מצב

השתחררה רק עכשיו מהצבא, ומספרת לנו, כי כבר שנים התובנות הבוגרות האלו "זזות בתוכה". מתי החלה לחשוב בצורה הזו? בגיל 12? לעצם העניין:  יובל דיין חוזרת על שני בתי השיר הקצר, שאומר כי מאחורי האיפור קיים "לב לא ברור", דרך

שלמה ארצי בחר להוציא דואט אהבה עם הזמרת דיקלה כסינגל ראשון מאלבומו החדש. מפתיע? מאלבום חדש – אתה מצפה קודם כל לשיר סולו מוביל, שיעורר ציפיות לבאות. השיקול? דיקלה אינה בדיוק הז'אנר של ארצי. האוריינטציה המוסיקלית שלה אוריינטאלית. האם לארצי היה דחוף

לירון בן שמעון אופטימית, למרות המציאות שעומדת בניגוד לאמונה בטוב. טוב=ניסים. בן שמעון מאמינה בכנות בקיומם של ניסים – ברגע המיועד להם להתגשם. למרות ריח  של "דם יזע ואבק" (אנלוגיה ל"דם, עמל, דמעות ויזע"  מנאומו של צ'רצ'יל לעם הבריטי במלחמת

קיצור הפרקים הקודמים? מה ידענו על אביגיל רוז, שאנחנו צריכים לתהות על ה"סיבות הקטנות" לכאב שהיא שומרת לעצמה, או: מדוע עליה להיות "פחות שקופה" ושאין לה כבר "מה לתת". מה היא הייתה אמורה לתת? לא בטוח שהמאזין מבין מהות שברי

חיפשתי עוגיות בשיר – לשווא.  אפילו לא עוגייה אחת. זרם התודעה הנסתר של כותב המילים אינו מעניין את המאזין. הוא רוצה לטעום מהעוגיות. השיר הוא פניה לילדה, עצות והצעות ממבוגר אחראי. ההיבט החינוכי, האישי. הטקסט אינו קוהרנטי: "בתוך מעיל קרוע יש

יש לפעמים שאתה מתקנא באמונה של אחרים, במיוחד כשהיא יוצאת ממקום של לב ופה שווים. המיית ליבו של אייל כהן משדרת אמונת אמת בטוב. השיר עוסק בפערים שבינו ובינה. מעמיד את עצמו מולה. כהן, אסיר התקווה, הוא רואה האור. מבין

גברים ממשיכים להתבכיין, נהרות של דמעות זורמים מאהבות נכזבות. מה מיוחד בטקסט הזה? לא משהו שחייבים לכתוב עליו הביתה. אין חדש תחת שמי האהבה, וכותבי מילים מקוריים הולכים ומתמעטים. שנתיים שהוא מתגעגע. גבר הולך לאיבוד עצמי מול שמלה צמודה "יורקת

בואו נפגוש את שלומי ברכה בכתובת אחרת, בנקודת זמן לא מוגדרת, בסיטואציה מעט ביזארית, בנרטיב ובצליל של סרט מתח. יש משהו חדש באוויר העירוני של מי שמרגיש זאב, אבל לא מלך החיות. הקול – קול של מי שאינו מנסה להיות "זמר",

בשירים בהם זמר לוקח על עצמו לייצג לא רק את עצמו, הוא יישמע אמין יותר, אם יקרב את השיר לנחלתו האישית. הראל סקעת הוא זמר רגש מעולה. הוא לא יבחר שיר, שאינו נמצא על סולם הרגש שלו,  ומוטב – גבוה

זה יכול היה להיות שיר הישרדות קונבנציונאלי, אלא שמהלכו נכנסים פרטים שממקמים את הדוברת על אי בשעת לילה של "שקט אלוהי". גם "געגועים לבית" ו"האם אתה חושב עלי עכשיו" – משפטי מידע אישיים שאינם שייכים לתובנת הישרדות,  שאינה תלויה בזמן ובמקום.

זוהי גרסת ה-EDM החדשה ל"אדם צריך בית" של להקת "השמחות" של ישראל ברייט. המציאות מכתיבה שינויים. משיר עממי בעל גוון אוריינטאלי,  מציגים "החילונים הישנים"  (שם חדש) את מהדורת הדאנס המסונתזת דוברת עברית וצרפתית (שנכנסה לחיינו). ישראל ברייט ויאיר תמיר מוסרים תחושה

חן אהרוני חי בסרט. יש לו ציפיות גבוהות מעצמו, הולך על הפקות פופ תפורות, מושקעות, שיוצרות התחושה כי הבחור מחפש את הלהיט הבא. יש כאן להיט, שההפקה המוסיקלית שדרגה, ועדיין זה נשמע פופ בעל אימפקט אבל סובל גם ממשהו אינסטנט,

הדור שלא היה שם  מחזיר את השירים. זוהר רביץ ורוני דותן  שרים "לילה טוב" המוכר מיוני רכטר ויהודית רביץ. איפה אנחנו?  ב-1979,  מועדון צוותא המיתולוגי בת"א. יוני רכטר על הפסנתר ויהודית רביץ  בגיטרה חוברים למופע משותף. באותם ימים הם שיתפו

טל רמון  מרותק למקום בו הוא יושב, לא  קיבל רשות המראה מעצמו כי לא למד לקבל את עצמו. הוא הוא אינו מאמין בפעולה שתאפשר לו להתרומם, יען כי הגורל הוא ששולט בחיינו. התובנה הנדושה הזו לובשת נפחים דרמטיים בעיבוד והפקה,

כמו עוף החול שקם כל פעם מחדש, גם המוסיקה הישראלית, מזן שירי המדבר האוריינטאליים של פעם, מרימה ראש. לפי דף המידע שצורף, השיר מתאר את סיפור עלייתה של לאה אברהם, זמרת ורקדנית להקות ענבל ובת שבע לארץ דרך מדבריות תימן.

נו, טוב הגיעה השעה להגיד תודה לגיטרה אחרי כל השנים האלו. מגיע לה. שלום חנוך כתב שיר אהבה מלא התפעמות לאהובת חייו, מי שילדה לו את המוסיקה. האניש אותה. פונה אליה בגוף שני: "את היא השרה", "מכל מאהביך ילדת לי