על מה השיר? על היחסים בינה ובינו? על בריחה למקום אחר? על עולם שהפך מטורף? על הזמן שטס? מישמש מילולי פרוזאי לא קוהרנטי, ששורבט מאיזשהו זרם מחשבות, מקבל עוצמה במוסיקה ובביצוע של נוי דקל. דקל מעניקה למילים "תוכן אמוציונאלי" במנעד
המורשת של אריק איינשטיין ממשיכה להדהד גם שנים רבות לאחר פטירתו. שיריו מושמעים ברדיו ומהווים חלק בלתי נפרד מהקלאסיקות של המוזיקה הישראלית. איינשטיין מהווה מודל לחיקוי עבור אמנים צעירים. איינשטיין היה בעל קול עמוק, נוגע ללב ואותנטי, אחד הקולות המובהקים
מיסטיקנים סינים לקראת החגים? אולי מפני שאין כבר במי להאמין, והימים הנוראים הם הזמן לברר מה צפוי לנו בשמיים. שלמה ארצי חשב פחות "מיסטיקנים" ויותר על "החיים" – זוגיות של הווה מול זיכרונות העבר בהיבט נוסטלגי. עכשיו: "אנחנו חיים את
את הלחן לשירו של יהודה עמיחי הלחינה יהודית רביץ בהיותה נערה בת 15 בבית הוריה בבאר שבע. כמעריצה של להקת "כוורת" היא הציעה את השיר לגידי גוב שהקליטו לאלבום הבכורה שלו שיצא ב-1978 עכשיו היא מבצעת אותו לאלבומה החדש. גבע
“שקיעה אחת” הוא שיר של אדם (שם הבמה של חיים כהן) ז"ל שיצא לאור בשנת 1992. זהו אחד השירים המפורסמים והאהובים של אדם, שנודע בשנות ה-80 וה-90 בזכות קולו הייחודי ושירי הפופ הרגשיים שלו. השיר מתאר מצב רגשי שבו אדם
רכבת לילה דמיונית ברחוב דיזנגוף בתל-אביב שלוקחת לקהיר – זה נושא שמשינה בחרה לאחד הלהיטים הראשונים שלה. ההזיה מגיעה מתחושת עצבות ובדידות. השנה היא 1985, השלום עם מצרים כבר קיים, והדרך הפשוטה להגיע לקהיר הייתה לקחת אוטובוס ישיר מטאבה. חברי
ג'ימבו ג'יי נופל וקם בגרסת פסנתר אינטימית מפוקחת על הראפ הנפלא של שבק ס' משנת 2000. השיר מהלל את רוח האדם שנמצא במאבק בלתי פוסק עם עצמו וסביבתו, זה שמסוגל להתמודד עם קשיים ונפילות ולבסוף לקום מחדש. השיר מתאר מצב
מהשירים הדרמטיים המצמררים של יובל בנאי. השיר נכתב כתב בעקבות חלום שיובל חלם. בזמן מלחמת לבנון, בנאי היה מפקד בסדיר. גילי ופרנקו, שמוזכרים בשיר, היו חיילים שלו. יובל כמו גם חלק מחברי משינה היו חיילים בחיל התותחנים. יובל בנאי היה
אני מודה, שאינני יכול לנתק את השירים העצובים שכתבה תרצה אתר מהדמות שלה, כלומר מההקשר האוטביוגרפי וממותה הטראגי. שני השירים הבולטים בהקשר הזה הם "בלדה לאשה" ("אפילו הספרים בחדר הסגור והעצוב/ כבר ידעו היא לא בסדר היא הולכת בלי שוב")
אז איזה שושן נקטף על ידי היד הנעלמה? האדום או הלבן? לשיר הזה לפחות עוד 13 ביצועים מוקלטים. הוא נכתב בשנת 1943 על מפית נייר בקפה "כסית" בתל-אביב. יעקב אורלנד ומרדכי זעירא ישבו שם עם שרה, אשתו של זעירא והגישו לה שני שושנים, אותם קנו
חום יולי אוגוסט 2024. חום יולי אוגוסט 1988. גם הקיץ שלמה ארצי ירקוד עם חיילים מתים בלב. השיר מתיישר תמיד על מסלול הזמן והאירועים, 36 שנה אחרי לא נשמע את ארצי מן הסתם מספר לקהל מעריץ סיפור מקומי שנכנס לתוך
כשקורין אלאל שרה "תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך", משהו צובט בפנים. הצער הכי אמיתי שבעולם. יהונתן גפן כתב את השיר לבתו שירה בו שילב בין אהבה הורית ובין תקווה לעתיד טוב יותר מלא באור. שיר לנצח, לכל עת. הוא הלם
לו הייתי עציץ או חתול, שר שי זורניצר את אהבתו הנכזבת. הסיטואציה שכיחה: אהבה נכזבת היא מצב שבו אדם חש אהבה או חיבה כלפי מישהו, אך הרגשות אינם מוחזרים. זו יכולה להיות חוויה כואבת ומתסכלת, ולעיתים קשה להתמודדות. מה שבטוח:
מנין הוא שולה את המנגינות האלה? כל שיר שובה ביופיו המלודי. קווי מתאר מלודיים שמתחברים להמיית ליבו. געגועיו לאהובה – משורטטים במדויק. המרחקים שמחדדים את הערגה. המרחוק שמעצים את הבקרוב. המוסיקה – סגנון משלו, אינו תלוי בזמן. על זמני. העיבוד
זה מה שיש לסינרגיה להציע אחרי כל השנים? בלדת אהבה מלודרמטית שדופה בדואט עם בן אל תבורי? תשאלו מה הבעיה? בסופו של דבר כולם רוצים להרוויח מעסקה טובה שתשדרג במסלול מיינסטרים מקדם שיווקי. מה יש כאן? לא ברור לאן מנתבים
את הביצוע האחרון של שיר הרועים הזה שמעתי במופע המיוחד של לרגל יום הולדתו ה-80 של ישראל גוריון –"סימן שאתה צעיר" עם ישראל גוריון ואסף אמדורסקי, בנו של בני אמדורסקי שהמשיך את דרכו של אביו בצמד הדודאים עם ישראל. נעמי
למה אנחנו אוהבים קאברים? מתוך איזשהו צורך להתחבר למוזיקה מוכרת, להתרגש מחדש. יש להקות שמתמחות בקאברים לצרכים מסחריים. יש אמנים שמחדשים שירים מתוך צורך להעניק את הערך המוסף שלהם לשיר. כאן אבי בללי שיתף פעולה עם שרון הולצמן ב"אשה אשה"
שירים מזוהים בדרך כלל עם המבצעים שלהם, לא עם כותבי המילים, לא עם המלחינים. ובאמת, לא בטוח, שאם תשאל מאה איש באקראי מי הלחין את "הרעות", תקבל תקבל תשובות שונות, ואולי אני מפריז. מצד שני, גם הזמרים שסשה ארגוב אהב ובחר
השיר הזה מודל 1992 מתוך האלבום "צוללת", משתחרר עכשיו מחדש לקראת הוצאה מחודשת של התקליט הנ"ל בויניל מלווה בווידיאו סמי דוקומנטרי, שצולם בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב. פונץ' מעלים בעיה: הבן אדם בן עשרים ולא מצליח לפגוש נערה. האם
"האדם אינו אלא קרקע ארץ קטנה, האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו, רק מה-שספגה אזנו עודה רעננה, רק מה-שספגה עינו טרם שבעה לראות". ותודה לשאול טשרניחובסקי. שלמה ארצי הוציא את השיר בשנת 1971. הוא ביצע במקור באלבומו "על אנשים" בגרסה
אני אזכור את דן תורן באמצעות השיר "חוזר לשם עכשיו", חוזר "לשם", וגם ל"יפה" שלו – מוסיקת הרוקנרול, שיצא לפני כ-3 שנים לרגל יום הולדתו ה-60. החזרה לאחור היא ניסיון לסיכום דרך. הוא פותח ומסיים ב"יצאתי לדרך עם מעט דברים
"כלניות" מזוהה כל כך עם שושנה דמארי, מלכת הזמר העברי, שקשה היה להאמין שזמרת כלשהי תאתגר את עצמה בקאבר לשיר. זה קרה: ירדנה ארזי לקחה על עצמה את המשימה במסגרת "עבודה עברית" – מחווה לשישים שנות ימירה מקורית". השיר הוא
אובדן של אדם קרוב משאיר לעיתים את קרוביו ללא מילים, נאלמים מול הכאב, דואבים את האין, את חוסר המגע. פתאום משהו מתכווץ בפנים מול חוסר האונים. הכאב הרגשי שהופך לעיתים כאב פיזי. למה הם זקוקים? האם יש מקור נחמה עבורם?
נתן יונתן הגדיר את השיר הזה כשיר על תום הנעורים (*). בפועל השיר הפך שיר מטפורי על הנופלים ככלל והנופלים בפרט, ואכן הוא בולט ברשימת השירים, שהרדיו משדר לפני ואחרי הצפירה בימי זיכרון – טון נוגה, מוסיקה שמשרה יגון, עצבות,
מי צריך את הפרויקט, כשהעם שר את השירים בליווי הפסנתר של היוצר ומנהל הפרויקט. גם עידן רייכל בדברי ההקדמה לדיסק הכפול מדבר על "נס גדול שקרה" – הוא, הפסנתר והשירים ממלאים אולמות. זה קרה אחרי שהוציא את אלבום הסולו "היד
שלמה ארצי בגלגול הקודם שר על פתאומיותה של האהבה. פתאום היא ישות פנימית. שקולה לעולם שמסביב – היא כמו שבילים וצללים, מי נהר כחולים, כמו השיר עולה מתוכו, ולא רק אלא שכל העולם, גגות, כבישים ובתים שומעים את המיית אהבתו.
לאיזה כוכב התכוון נתן זך בשיר? מדוע הוא לבד? האם לבד משמע שהוא בודד? השאלה מביעה תמיהה/התפעלות מכך שכוכב אחד מעז למרות שאינו לבד, ואילו הכותב לא היה מעז על אף שאינו לבד. אין מידע מה הכוכב מעז לעשות בהיותו
אביב גפן כתב על יהונתן גפן, אביו: "כשגדלתי הבנתי, שהוא בעצם ברא על מכונת הכתיבה כמה נסיכים קטנים, כבשים, חיפש מקום לדאגה ויצק את הדמיון והחוכמה שלו על נייר במילים, שאנשים יאמצו בחום לכל ימי חייהם". אביב לא אימץ מילים
חמישים שנה אחרי שהשיר נולד, הוא ממשיך להתנגן, כאילו הזמן לא גרם לו לשריטת שחיקה. יענקל'ה רוטבליט גייס את הסיפור התנכי לגרסת סיפור האגדות שלו. "חוֹזֶה לֵךְ בְּרַח" בביצוע אושיק לוי מחזיר אותנו לנביא עמוס (ספר עמוס) שמנבא נבואות זעם
יש שירים שבעקבות ה"כיסוי" הם "מתגלים" מחדש, ביצוע שמעניק להם חיים חדשים בסגנון-עיבוד שלוקח שיר שמח למקום אישי אינטימי. זוהי הגרסה של סלעית פרידמן לשירו של עוזי חיטמן שאורנה ומשה דץ ביצעו באירוויזיון של 1991 ברומא (מקום שלישי). סלעית הפכה
