השיר יוצא בעיתוי לא מקרי. נסרין קדרי הנפלאה נשמעת כמעט מצטדקת: "תבינו" – אני לא כזו כמו שאתם חושבים, ,למרות שאני "קצת שונה", אבל "אחת כמו כולם". גם "כואבת", גם אוהבת מוזיקה, "נרגעת בדרינק עם חברות". זה סוג של תמרון
מאמי, מותק, כולם רוצים אותך, אבל את – "למה את מתכוונת כשאת אומרת לא?". אז זהו שכותב הטקסט המופרך, כנראה לא הבין שהוא מספק בעצמו את התשובה: הגברת שבשיר לא מעוניינת ב"כל אחד". היא יודעת "מהם החיים" ואת האושר "מחפשת
התודות לבורא עולם מגיעות בשיר הפותח ובקרדיטים בחוברת המצורפת. אלוהים נמצא לצד המלחינים והכותבים. קיבל קרדיט. בז'אנר המזרחי, הוא נמצא כמעט בכל הפקה. אבל בואו נרד לאדמה: הקרדיט הראשי באלבום מגיע לאבי אוחיון ואסף צרויה. הם כתבו מילים, לחנים. צרויה הפיק
אני מזהה את קו מוסיקת השמח של הצמד אוחיון-צרויה אצל פאר טסי, אחרי שעתיים הקשבה לעומר אדם החדש. בתוך עמנו אנחנו יושבים, והדרך הכי הגיונית היא להביא את העם לתוך השירים. הומור יכול לשפר את המצב. פאר טסי וכל מי
פה לא איסטנבול. שר דודו אהרון. כאן מותר הכל בלי גבול. האם ירד מהטיסה של השוקולד? מה פתאום? בשביל דודו אהרון, הכל סבבה. שמח. תופסים ראש בטרמינל 3, אהבה בטירוף, רק לחגוג. זה לא חייב להיות באוויר. גם סירה ובגד
יש לי בעיה אקוטית. קשה לי עם שני אייל גולנים. הטון, הדיקציה, הצבע המנעד. אילו היו משמיעים לי את השיר ללא ציון שמו של המבצע, יתכן שהייתי נכשל בזיהוי. זה אינו אומר דברים טובים על פאר טסי. החוכמה היא להביא
