אמי מקדונלד הסקוטית באלבום רביעי, שיוצא חמש שנים אחרי Life In A Beautiful Light. היא מסוג הזמרות-יוצרות ששומעים כיום פחות ופחות. קול חזק, חותם אישי, מנגינות ייחודיות, בין פופ לרוק לפולק. אין כאן נוסחה. לעיתים היא גולשת לקלישאות של העצמה
תוכנית ריאליטי.בלי דמעות אינה תוכנית ריאליטי. לפעמים יש לי תחושה, שלוחשים למשתתפים באוזניה: זהו הרגע לפרוץ בבכי. שחררו. אבל הפעם האמנתי לרון עבדן, שדמעותיו אינן דמעות תנין. הבחור שחרר לחץ אדיר, והדמעות היו דמעות אמת. הוא זמר טוב. אם יתנהל נכון
גבע אסקרוב בחר להביע באנגלית את התחושה שלאחר העזיבה. אנגלית היא שפה שמותאמת ככפפה לפופ מהסוג הזה, המאפיין בסינגר סונגרייטר המנסה לדייק בסיפור ולהישאר קרוב לעצמו. לגבע אסקרוב היו כאן רגעי חסד של השראה ביצירה, שקרבו אותו לתחושה האמיתית. השיר
הסינגר יהלי סובול פוגש את הסונגרייטר יהלי סובול במקומות הכי מדויקים מבחינתו. שר את שיריו בלי לייפות, בגבולות שלו, בהפקה פונקציונאלית של אסף אמדורסקי. זה אלבום של מילים, של שירה במשמעות הפואטית של המילה שדורשת קריאה עוד לפני הקשבה למוסיקה.
14מה כבר אפשר לחדש בפורמט של פסנתר-בס-תופים? תתפלאו. אני עוקב אחרי שלוש מאז האלבום The Bell Garden שיצא ב-2014. שמעתי את ההרכב גם בפסטיבל ג'אז חורף באילת ב-2015. האלבום החדשממשיך קו איכותי של שלישייה המתבססת על יצירותיו של גדי שטרן,
ריטה תפסה לאביב גפן את הכיסא, ואמרה דברים נכונים על Because Of You המוכר מקלי קלרקסון בביצוע ניצן שייר – מתוך החולשה צומחים דברים גדולים, היא מובילה לעיתים למקומות עוצמתיים. מירי מסיקה זיהתה שזה לא היה אחד הביצועים הגדולים שלה.
בתלת גמר, בשלב ההדחות הסופי, הראל סקעת הוא היחיד בין השופטים, שלחץ אדום לספיר נהון ששרה "ברכת המלך", ושלח אותה הביתה, ובכך העניק כרטיס רביעי לגמר לג'ולייטה. הנימוק של סקעת נשמע הזוי לחלוטין. "את זמרת נפלאה, אבל את הולכת להיכנס
הדרה לוין ארדי היא סינגר סונגרייטר פורייה מאוד, שמעיין יצירתה ממשיך לנבוע ולפרוץ, מתעדת תחושות ברמת אמינות גבוהה. זה שיר קשה על יחסים מעורערים שהגיעו לסוף הדרך. היא חושפת מפח נפש ללא כחל ושרק. כבר אינה בוכה, אינה מתחרטת. אין
הקהל המתין ללהיטים של אהוד וברי. את שירי הלדינו מהאלבום החדש, שלשמם התכנסנו בהיכל, קיבל במחיאות כפיים מנומסות. גם ההסבר של אהוד בנאי – איך שניהם מתחברים למסורת המוסיקה היהודית-ספרדית הזו, התקבל בהבנה שקטה ואוהדת. אחרי "פתחי לי את דלתך"
היכונו לתחייה עונתית של שירת הלדינו. מובילי הטרנד המחודש – אהוד בנאי וברי סחרוף. מה להם וללדינו? אהוד בנאי נחשף לשירת הלאדינו דרך אביו שהיה חברו ושכנו של יצחק לוי, עבורו היו אלה צלילים וטעמים מהבית ומהשכונה. ברי סחרוף שנולד
אביב גפן שונא ריאליטי, אבל הוא עוד כאן. מה הוא עוד מחפש? יש תחושה שהוא משועמם, שהוא מיצה. דווקא כשאלי חולי חייך, הוא אמר, שזה מעצבן אותו. הוא מעדיף ריאליטי מיוסיק עם פרצופים עצובים, כלומר אנטי ריאליטי. אני מעדיף זמרים
הקרקס ששולט בתוכנית, אשר מובל ע"י מנחים שעפים על עצמם ומנסים למצוא חן ולהצחיק בכוח ברוח חנופה מזויפת – מגיע עד שולחן השופטים. השופט היחיד שנשמע רציונאלי ושקול הוא אסף אמדורסקי. הוא אינו נסחף לחגיגה של הבן אלים והסטטיקים, שמעיפים
עברי לידר הגיע למטרופולין של עופר מאירי. הם התכווננו לאותו תדר מוסיקלי – במילים, במנגינות, במצב הרוח הקודר-נוגה-אפלולי. ראש תחושתי אחד שיצר מפגש פורה ומפרה בין הטון המדוכדך של לידר והתפאורה המוסיקלית הסהרורית של מאירי העוטפת את המילים והמנגינות לאורכן
זה נגמר בדמעות כיאה לתוכנית ריאליטי מכוונת מטרה. שלושה שופטים הזילו. הפעם הסיפור היה סיפורו של בחור שגדל עד גיל 15 כחרדי, אמא נדרסה והוא הפך לבחורה. אביו החרדי הגיע לתוכנית לעודד אותו. "אם טוב לו להתלבש נשים – שיתלבש
לדברי הגיטריסט הקלאסי ראס פרימן, צלילי האלבום האינסטרומנטלי מתייחסים למראות ואווירה בעיר קטנה בניו מקסיקו ששמה טאוס Taos. באלבומי הריפינגטונס, פרימן לוקח למסעות בעולם (הוא הוציא אלבומים על ארובה שבאיי הודו המערבית, קניה, מונקו) הפעם התמקד בדרום מערב ארה"ב. האלבום
יש לי רעיון: לשלוח מסלסל בדם לאירוויזיון. זה יכול להיות חידוש מרענן בשוק המוסיקלי המשותף/ גימיק מקורי תוצרת ישראל. עזבו אתכם מרוק. יד על הלב: אנחנו מעצמת סלסולים. לרוקרים אין מה לחפש כאן. קחו את שמרית בלומנפלד שעשתה את Highway
אתחיל בהערת אזהרה לערוץ 2: נכון לעשיו, תחילת ינואר 2017, משודרות 2 תכניות ריאליטי מוסיקה, שרצות במקביל. העומס הזה – בלתי נסבל, במיוחד למי שצופים עם פרסומות. אזהרה – כי התחרות הזו על זמרים מתחילה להפוך למשעממת עד מטרידה. בניסיון
מתאים לתוכנית מוסיקה ריאליטי, שהשופטים ירוצו נקופי מצפון לחבק את מי שלא הסתובבו אליו. לאביב גפן זה לא קרה, אבל כל האחרים כבר קמו מכיסאותיהם וניגשו אל מאחורי הקלעים להתנצל, לנחם ולעודד. זה חלק מהדרמה של התוכנית, והשופטים מעודדים ע"י
כשיסמין לוי שרה על רעידת אדמה אישית, אי אפשר שלא להאמין לה. השיר הוא על מצב בלתי ניתן לשליטה, יחסים שיצאו מהאזור האינטימי והפכו נחלת הכלל, גרמו לטריפת הקלפים. עכשיו היא נמצאת מול ימים אסורים, ממשיכה לברוח. יסמין לוי מעבירה
שיר על בחור שהתאהב בנערה תמימה בבית ספר התיכון. שנים לאחר מכן, הוא מעלעל במגזין אופנה ורואה אותה על פוסטר כנערת האמצע בחוברת. הוא מזדעזע. זו כבר אינה הנערה התמימה והמתוקה שבה התאהב בתיכון עליה חלם. האכזבה גדולה. הזיכרון הנפלא
זה נראה כמו הבחירה הכי ברורה של 2016. Lemonade של ביונסה נבחר למקום הראשון ברשימת הקליפים הנבחרים של הבילבורד, מגזין המוזיקה האמריקאי החשוב, המסקר את מצעדי המכירות בארה"ב ובעולם. זה אינו רק הקליפ אלא האלבום כולו שעוסק בעניינים פוליטיים הנוגעים
הייתי סקרן לדעת האם ניתן להעביר את המורכבות הטקסטואלית והמוסיקלית של "2023" מאת איה כורם לבמה. יש אלבומי קונספט שצריכים להישאר באלבום, כפי שהוקלטו. הפיכתם להופעה עלולה לחבל בהם. זה מה שחשתי במהלך ערב ההשקה של האלבום. "2023" היא יצירה
האם לירון אגי השתתף באיזה ריאליטי מוסיקה לגילוי כישרונות? בן 15 וחצי, שר שיר אהבה הכי פשטני. זה נשמע אמנם לא הכי מהוקצע, אבל יש משהו אותנטי בטון הזה, שנחשף עירום בגרסה אקוסטית. לירון שר שר שיר געגועים לאשר אהבה
הסדרנים בהיכל התרבות ניסו למנוע את התפרצות הקהל לעבר הבמה. דיקלה לא רצתה קהל יושב. כשהודיעה כי קיבלה רשות להקים אותו מ"הבעלים של הבית", רבע אולם היה מיד למטה. דיקלה – בתוך עמה חיה. רוצה לחוש אותו. היא כיוונה את
יזכרו למפיק הצרפתי את "This Girl", שיר שלהט בהורדות, סטרימינג וצפיות במיליונים. פעם משאת הנפש של כל סינגר הייתה להיות סונגרייטר. היום השאיפה של פרודיוסר/ די. ג'יי/רמיקסר, היא להיות סינגר סונגרייטר. הגיל אינו קובע. מגלים בו "ילדים". המפיק והדי-ג'יי הצרפתי
באלבומו השלישי יוצא רועי דהן למסע בנתיבי בדידותו. השיר הפותח Better Place מוביל את המאזין למקם הכי אינטימי שלו. I must find a better place for me and for my loneliness And I'm the observer who always keeps an eye
האלבום השמיני של אלישה קיז משרטט קווי R&B אקוסטיים או חשמליים בכל קשת הגוונים, הנובעים ממקורות השירה הכנסייתית ועד הצליל העכשווי, היפ הופ סולידי. זהו אלבום שירים של מודעות חברתית ופוליטית, שמזכיר במידה מסוימת את Innervisions של סטיבי וונדר בעירוב
קבלו את מלכת הזמר הים תיכוני. יש כבר נתוני שטח שאינם משקרים: מופע סולד אאוט בהאנגר בנמל. אלבום פלטינה שמוגש לה באמצע ההופעה. מופע ישיבה שהופך תוך שניות מהפתיחה לחאפלת עמידה, כיסאות מושלכים הצידה, מטפסים על שולחנות, קהל דחוס שנע
ברוכים הבאים ל"אימפריית השמש", גן העדן המוסיקלי של צמד המוסיקאים המפיקים האוסטרליים, לו סטיל (The Sleepy Jackson) וניקולס ליטלמור (Pnau) הממשיכים ליצור עולם של צלילי אווירה, שמכונה בדפי היח"ץ – "הרפתקה פסיכודלית פוסט אפוקליפטית". אלבומים ראשונים Walking On A Dream
יש כאן שתי אטרקציות. 1. הלהיט של אלניס מוריסט במבטא ערבי. 2. הקליפ המופרע שמתלווה אליו. לזמרת המטורללת קוראים שפיטה, "הדיווה הערביה" לפי לשון הקומוניקט, והיא תעשה הכל כדי לכבוש את העולם עם קאברים מוטרפים. השאלה היא למה להתעלל ככה
