ביקורת סינגלים חדשים

כולם מחפשים את האושר. יש שבטוחים שמצאו. יש שמאמינים כי הוא נמצא מעבר לפינה. נדמה שזה המקום שבו נמצא עידן אלעד. הושט היד וגע בו. מה עושות כאן "בתולות על הרגליים"? שברתי הראש. האסימון לא נפל.  אבל אז קראתי את

גם חורף הוא סוג של אסקפיזם. גשם, הפסקת חשמל, הנרות דולקים "וקצת אותך". גם חורף הוא סוג של קיטש. והנה  נולד פרויקט המוגדר "שלג" בתזמון לא מפתיע  – זמרות שונות שרות שירי חורף. למה חייבים להפוך כל מקבץ של שירים

אלכס טופל נסחף. האהבה שעליה הוא שר אינה פשוטה כל כך. נפשו מתאהבת. היא מטמטמת חושים. היא מציפה באור כחול. יש בה גם הגיון של הפכים, אבל עוצמתה אדירה. אצורה בתוכו לכדי הנגדה  – "רציתי לצעוק לך את המילים השקטות"

מלנכולי על הגג משקיף על הבועה, ומבין שהוא חי בין חיים-מתים. השיר מנסה להתייחס אל אוכלוסייה שלמה כאל זומבים. בסופו של דבר, אחרי כל המלחמות והמהומות, חיים בה במעגל בלתי נפרץ מיום ליום, מתחתנים, עושים ילדים, לא ממש מייחלים לשינוי,

גברים כבר אינם בוכים בלילה. אובדן אהבתם נחשף לאור יום בעשרות שירים שמתכתבים עם ז'אנר הפופ הישראלי הים-תיכוני. איכשהו, שירים רבים מתנקזים ליום החתונה. הפעם, בזווית של האוהב המתייסר, שאהובת ליבו מתחתנת ממש הלילה, והוא אינו מסוגל להכיל את הכאב.

לצחוק או לבכות? דניאל בניה מנסה גם וגם. הקונוטציה לליצן העצוב מגיעה לקראת סיום: "וכשצריך לקפוץ תחת החישוק הבוער/ אני מרגיש כמו לוליין בסרקסטי". מה קרה? הסיפור המוכר של יחסים שבינו-בינה בנסיגה. טרום התרסקות. דניאל בניה בחר לבדוק את הנושא

המחשבה הזו עברה לא פעם למי שעצר פעם מול נופים עוצרי נשימה. ההתבוננות מולידה מחשבה: מה אנחנו מול מופלאות/עוצמות הבריאה. נועם בנאי שר את התפעמותו בגוף שני – "אתה רואה" כאילו כדי לשתף עוד מישהו בחוויה. זו יכולה להיות גם

שלמה מזרחי, האיש, הגיטרה והאגדה, לא מוכן עוד לשתוק. השיר היה צריך לצאת אחרי התפטרותו של הממונה על ההגבלים העסקיים. הגז, שר שלמה מזרחי, שייך לכולנו, אבל עושים עלינו קומבינות. התוצאה – מחירים בעננים, ואי הצדק חוגג. מסר אי-הצדק לפי

מסכן דודו, חזר גמור מהעבודה, תכנן ללכת לישון מוקדם, אבל אז הגיע טלפון ששינה תכניות. הוא יגיע לשם. היא  תהיה במסיבה. יבלו עד שש בבוקר על חוף הים (עברו מן הירקון לים?) אווירה שיגעון. הלילה, יש מצב, שלא יישן לבד.

זהר ופסי עושה שימוש ב"הכניסיני תחת כנפך" של ח.נ ביאליק ("הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת") לתיאור תחושת געגועיו למי שהייתה לו מקום מסתור, שאהבתה עטפה וחיממה אותו, שזיכרונה בוער בתוכו. הטקסט אינו קוהרנטי ואינו מתעלה לרמה לירית גבוהה, אבל

מילה אחת בערבית 'בנאדיק باناديك נותנת לנסרין קדרי לגטימציה להמשיך לנוע על קו המיינסטרים בין הערבית לעברית. בקול האמוציונאלי שלה, היא  מנסה להעניק אמינות  לטקסט התפור הזה, שבו שם הכותב דגש יותר על חריזה שבלונית מאשר שירה מקורית אותנטית. נסרין

נפתולי דרכי האהבה. הוא לא יבין מה בראש שלה. סיפור אהבה תמוה עם סוף לא ידוע. אילק סהלן ואורי אלמו מנסים לפצח אותה. האם האהבה תנצח או שיש משהו נוסף שצריך לתת לה. אלון אולארצ'יק מנסה לפתור את התסבוכת: היא

אנחנו נרקוד את השיר הזה, כי לקובי סאבלימנל שמעוני לא בא לבכות על המצב. הוא אמנם מדבר על מדינה של משוגעים, פשע, שחיתויות בצמרת וגם מזכיר באופן הכי נדוש מה כתוב בתנ"ך על רצח, גניבה וכיבוד ההורים, אבל בסופו שלדבר

יהונתן דורון שר על פגעי הגלובליזציה באוכלוסיית העולם הענייה. מאיר גולדברג הפליא לכתוב שיר ביקורתי על הפערים בין בעלי ההון לעניים. התיאור מתייחס לבעלי ההון שמצבם הכלכלי מאפשר להם ליהנות מכל טוב ומשפע בלתי נדלה מול העניים שמנסים לשרוד. יש

הקומוניקט שהגיע עם הסינגל, מציין שהשיר הקודם של נתנאל רודניצקי, "אותו הדבר", נכנס לפלייליסט של גלגל"צ. מה זה אומר? זה אומר שבפרובינציה שלנו – רשימת שירים של תחנה אחת היא האורים והתומים. אם גלגל"צ אישר – שיחקת אתה. אתה המצליחן

כמה באמת טורדת האמא שלו את מנוחת אהובתו? כל השיר הוא נאום שלה, מה עליו להגיד לה (לאמא)  על מה שקורה ביניהם. בואו נצא מהנחה, שהאהובה גילתה שהיא הולכת לאיים על מקומה של אמא בחייו של הבחור.  אלא מה? היא

הצמד אסף אברבוך את לירן פנצ'בסקי צופים אל כל מה שממתין בסוף הדרך. האושר נמצא אי שם במקום אחר, ואם אפשר להתפלסף – אז ילמדו שהזמן הוא אשליה. רק לא ליפול עכשיו. מה רע עכשיו? לא ברור. מה שיותר ברור