ביקורת סינגלים חדשים

קבלו את אלון אולארצ'יק בשיר על עצמו. מה יש לו לומר על עצמו? כמעט כלום, אבל זהו אולארצ'יק בין איזושהי אנחה לחיים בסבבה. תרצו תעודת זיהוי מינימאלית שיש בה בת ים (ולא ירושלים) ופולניה, וגם מודעות אישית למה שהוא. את

אמנם האהבה ההיא פג תוקפה, אבל הוא עוד איתה, כי אין אהבה חדשה, הלבד משתלט, ועדיין יש כאב שלא נגמר. כאב שלא נגמר? ממש לא. תקשיבו לשיר. את הסיבוך הזה הפך עילי בוטנר לחגיגת דאנס.  אם אסקפיזם מוסיקלי בתקופה הזו

תוגתה של יסמין מועלם. שירתה המלנכולית-אפלולית מספרת מצוקה. מסלסלת אותה עד לב נשמתה במנגינה מסלסלת ובטון דואב. העיבוד, הצליל האקוסטי והקולות עוטפים באווירה שמעצימה את הדרמה האישית. אור וצל משחקים בחייה, הלב ריק, הכל מתפרק. קוראת לעזרה, שיקשיבו לקולות הפנימיים.

משאלתה של הילדה נכתבה בעיני מבוגרים, מושרת על ידי זמר שמשתתף בכל ליבו במה שעובר עליה. "ילדה קטנה" נשארת בתחומי מבטו של הדובר בשיר, לבטח מייצרת סנטימנט כשהיא חושפת פחדים בפני אלוהים,  אבל הטון הדרמטי הוא של מי שכבר אינו

האם תחזור חמדה לחיינו? שמי זרחי כתב מילים לשיר שירוץ עם סרטו החדש "חמדה". הלחן של השיר כמו נתפר לקווי המתאר החמים הרכים של גלי עטרי. הטקסט מתאים לתקופה הזו, שמתחננת לאופק אחר בחיינו. המטפורות הכי שחוקות התחברו להן: נצמיח

כותבי השיר התבססו על המקורות בלי שום סיבה ברורה. למשל – המושג "תשליך" המתבסס על הוא טקס תפילה יהודי לראש השנה במהלכו משליכים המתפללים באופן סמלי את חטאיהם למקור מים זורמים. מה הקשר לכאן? האם זו כוונת השיר? להתייחס לחטאים?

השיר הזה מודל 1992 מתוך האלבום "צוללת", משתחרר עכשיו מחדש לקראת  הוצאה מחודשת של התקליט הנ"ל  בויניל מלווה בווידיאו סמי דוקומנטרי, שצולם בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב. פונץ' מעלים בעיה: הבן אדם בן עשרים ולא מצליח לפגוש נערה. האם

מעניין באמת מי כאן הרובוטים? אולי אלה הם כבר אנחנו. אוהב גבעתי מקונן את  ניכורו מעולם אנושי. סוג של פרנויה מודרנית. תחושה שמישהו רוצה לשנות אותו. האם זה הוא שיצא מדעתו או שכולם מסביב הפכו לבני אדם לא אנושיים, חסרי

הקשר  בין טירוף לאהבה? לצעוק אותה, לשרוף את העולם, לחיות ת'רגע. רביב כנר עף על ההתגלות. פרפרי האהבה מגיחים לפתע. משחררים אותו מפחדים ומתסביכים אחרים.   כנר לא ממש בונה קו מוזיקלי מזהה. הוא מוציא לפועל שירים של יצרני להיטים מובילים.

זרם מחשבות של חיפושים עצמיים יוצר חיבור מסקרן ואולי אף מפתיע בין תומר יוסף לקותימאן. זה נשמע כמו קרב חרוז היטב  על מהות התודעה. האם אפשר להפריד בין החשיבה לחושים? המוסיקה משדרת את המערבולת  הזו במשב רוק קצבי פסיכדלי לא

לא תמיד חייבים לחפש את "כוונת המשורר" בשיר, אבל כאן מעניין למה התכוון שי גבסו ב"עד שיפתחו שערי השמיים". השיר עצמו עוסק בענייני חול שבינו ובינה. ניסו הכל, אבל הגיעו להבנה ש"גשר לא בונים רק מצד אחד", ההעדפה היא להמשיך

שיר עצוב או שמח? לא צריך דמיון מודרך כדי להבין  ש"גשם על הלב" הוא מטפורה לכל מה שהוא אפור, קר, ועצוב. א-מה-מה: המוסיקה בשיר הזה היא הכל פרט לעצובה. אלדד ציטרין השיב בו רוח שמעיפה אותך לרחבות בסערת EDM גדולה.

איזה מן "זאב ערבות" הוא, שהוא מוכן לסלוח לה על הצלקות  ואף לותר לה על הכל  כדי לנסות לזכות באהבתה? זאב ערבות, לידיעת כותבי השיר ואייל גולן,  הוא יצור קשוח ותוקפני, וככל הנראה גם חסר פשרות. הגבר של גולן נשמע

איתי לוי מקונן שהוא לקה במחלת ירח, סובל מהפרעות שינה בגללה. הבעיה: "אם רק היית אוהבת אותי כמו את עצמך"… אני מתבונן בקליפ המיופייף המושקע. חולה ירח כמו שכותב שורות אלה חולה בצרעת. איתי לוי מנהל קריירה. הוא יפוצץ עוד

יש אמונה, יש אלפי מנגינות מתוקות של שמחה, שהיא לא תשכח לעולם. על מה השמחה? עומרי גורן, איש מאמין, לא ישאל שאלות גם בימים של חללים וחטופים. לו יש את האמונה שלו, והיא לא רק עונה על כל השאלות, היא

אמן עליה, כפרה עליה. רק שתמצא כבר חתן, שישבור לה את הלב. שיישכר אותה מ"ריח של ילדות" (שזה?) שומו שמיים: כולם מסתכלים עליה, מדברים, שואלים מתי? והוא? כותב שירים, ממלא אולמות, נשאר קר ומנוכר. נרקיס מתכוונת ברצינות לדרמה הזו? יש

אפשר לפתוח בקלי קלות מדור שירי הדיכאון של הדור החדש, והם אינם "מזרחיים". רון רווח מיואש טוטאל שופך לב בפופ ישיר, עוצמתי, כואב. אתה יכול לשכוח את כל הימים הרעים, לברוח רחוק, אך אפילו בסוף העולם לא תוכל לברוח מעצמך.

מה לא עושים בשביל אמא. אם צריך שרים לה אמת חיים. מה שלא תמיד אפשר להגיד פנים מול פנים, מוציאים בשיר. יונתן רוזובסקי (השחקן) שר לאמא על התמודדות עם תהיות  במהלך חייו. אמת ואהבה מייצרים הבנה פסיכולוגית. זה מגיע בפופ

קבלו שיר עידוד למנהרת האפלה האישית. אמיר שדה מסתובב בתוך מעגל הייאוש שלו, שדור שלם של אנשים צעירים יחתמו עליו. להרגיש בזבוז של הצלחה, לברוח למיטה, הזיות בלילות, ציפרלקס, אלכוהול, סמים והזיות. מחר נלמד לסבול. היום נשלה את עצמנו שהכל

שיר געגועים לאהוב שהופך בשירתה של שירה גבריאלוב זעקת כמיהה וחרדה. "אני ובדידותי/ מחכות בחלון" הוא משפט פשוט וחזק שיתאים לנשים, רעיות ואימהות רבות בתקופה הקשה הזו שעוברת עלינו. העיבוד השמיימי מוסיף אלמנט חלומי לשיר. המנגינה הנוגה רושמת במדויק את

מעטים הם השירים שהעניקו להם שמות נוספים. "שיר אהבה ישן" הוא אחד כזה. רבים מכירים אותו בשם "אניטה וחואן". במקור כתב אותו המשורר נתן יונתן בשם "רומנסה", שזה משהו כמו שיר אהבה ספרדי עממי. הלחן של נחום היימן הפך אותו לשיר עברי אלמותי. עשר שנים

הנה צירוף זהב, שהתעשייה משקיעה עליו פרודוקציה. שימו לב לסעיף הקרדיטים: כמה עבדו על הקשקוש הטקסטואלי הזה. לירז רוסו, הלא הוא סטטיק, לוחץ על הדוושה, ובימים דאובים וכואבים גייס צבא יוצרים כדי לחגוג עם עדי ביטי על פופ-ראפ הדוחף פעלול

על הצלילים הראשונים חשבתי שמדובר בשירה של ילד/ ילדה. הטונים הגבוהים, השבירות והתום בקול. לפי דף המידע שצורף לסינגל, איאם גילה היא מוסיקאית-יוצרת-נגנית בס שהתבלטה בסצנת הרגאיי והרוק המקומיים. ושוב הופתעתי. תקשיבו לשיר הזה, בלדת פופ נוגה ואפרורית, לא רוק

על המישמש הפטריוטי הזה אפשר להגיד – שרבוט אקראי, ומי שיגיד קשקוש סתמי – לא אתעמת איתו. אני כבר מעדיף את "לחיי העם הזה" של חפר את זלצר בביצוע יהורם גאון מאשר הבלגן המילולי הלא קוהרנטי זה שמחבר כל מה

נערת ברירת מחדל "יפה כמו מלחמה", הסערה הרגשית נושבת מסער הדר. הברקה פואטית ללא ספק. הבחור  חש מותש ממנה (מלחמה, לא?) אין לו כוח לכל הבלאגן שהיא עושה לו בחייו – ישנה ההיא – איך יסתכל לה בעיניים, אבל ישנם