אביב גדג’ שר: "לא חשבתי שאמות צעיר כול-כך, שאהיה לבד כול-כך, הם הרגו אותך לאט לאט, אולי אני איבדתי כול תחושה, חושב שאני עף, ואני בעצם על הרצפה, אז שותה את הגשם המלוח, מסומם מהים או שיכור מהרוח". השיר נקרא
שני עלים נידפים ברוח נפגשים, מחזרים על הפתחים. התחושות דומות. הייאוש המכרסם. בכל זאת יש הבדל. "אבל אני חייב להיות חזק", "רוב הזמן אני עסוק בלהשגיח על עצמי". ההבדל בין חיים על הקצה ובין הנפילה לתהום. שרון הולצמן שר את
האם גבריאל בלחסן יחזיק מעמד עד סוף הדיסק? האם עיניו ישארו פקוחות? אחרי 12 שירים אני מוכן להישבע שהוא עדיין שר. אפילו ב"לה לה לה". הרי כמעט כל שיר כאן הוא סף איבוד עצמי לדעת, גם חוויות קשות ממחלקות לטיפול
