גילי ארגוב עושה מאמצים לעלות על דרך המלך, תרתי משמע. המוניטין של "המלך", אבא זוהר ארגוב, עדיין משחקים תפקיד. כדי לממש את המטרה, גילי זקוק לחומרים מקוריים יחודיים. קול ייחודי וסלסול אותנטי לא יספיקו. השיר הוא געגוע של אוהב אל
אילו הייתי יועץ אומנותי של גילי ארגוב, הייתי מציע לו לוותר על השיר הזה. סיבה: דוחפים לו פסיכולוגיה באגורה על כביכול הקשר הטראומטי בין ילדות לבגרות. את הסיפור של גילי ארגוב אין מי שלא מכיר. אינני פסיכולוג, אבל אני יכול
מרוב אהבה הוא השתתק. מרוב אהבה לא נשארו שתיקות, אז הוא חיבר לשניהם המנון. בכל זאת נשארו מילים. שאאמין לגבב המילים הזה? הצחקתם. טרחו לחבר לגילי ארגוב מילים על אהבה. בסדנא לכתיבה יצירתית, הייתי מנסה לעבוד על זה. לא בטוח
אהבה מהי? ארקדי דוכין כתב עוד וריאציה בשפה פשוטה. מבקש לשחזר משהו מהאהבה של פעם. היום אין לו מושג מהי אהבה, אבל במצב של געגוע, בא לך לעשות משהו שיחזיר למקומות שפעם העלו את קצב הלב, רגעים של שמחה, ללא
גילי ארגוב עושה שימוש בטקסט אקראי קצר כדי לגעת בסיפור חייו. הניסיון לעסוק בהצלחה, בכישלון, בילדות וגם ב"מהות החיים" שטוח ורופף. המשפט המרכזי – "הילד שבתוכי שפורץ בבכי" נשאר מיותם, חסר פיתוח ועומק ואינו חובר בקשר מהותי להבנת "מהות החיים".
גילי ארגוב שר טקסט השאוב משיחת יום נדושה. כמה רע לי בעולם של פקקים, חוסר תמימות, עשן מזהם, חיים בשקר. בעולם בו "מכרתי את עצמי יותר מדי בזול" יש מי שנותרה "השפיות היחידה". הבעיה בשיר שהוא עוסק ברפרוף בדברים שמסביב,
בחירה בין שני מתמודדים כמעט שווים לא יוצרת מתח של ממש. ההחלטות של המנטורים מתקבלות כמעט באן-דן-דינו, לעיתים נשמעות אקראיות, שרירותיות ולא מקצועיות. מנצחים לא בנקודות, שלא לדבר על נוק-אאוט. הקרב נועד מראש להיות "אכזרי", גדלדיאטורי, לצורך העצמת הרייטינג. אבל
