הערב התחיל בסולו פסנתר דרמטי בחשכה (רועי זוארץ). שום סימן דרך שמאותת מוש בן ארי. ואז בסיום (הסולו פסנתר), נתגלתה דמותו מאחור. קדמת הבמה נותרה ריקה. גיטרה הצטרפה לפסנתר כדי לבנות מחדש את "איך בסוף כל יום" ו"אנשום". נגן קונטרבס (אדם
שלמה גרוניך עשה כבר הכל? תתפלאו. עם להקת "היהודים" הוא הופיע? כדאי לבדוק. יכול להיות שגם אנחנו לא יודעים הכל. אבל אחרי שראינו אותו עם "מארש דונדורמה" ב"הפסנתר מארח" 2009, הגיעה השעה למשהו אטרקטיבי יותר, מוטרף יותר, עליז יותר. מה
מה, עוד לא קמה מחאה נגד פסטיבל הפסנתר מארח 2011? איפה שיבצו את "המוסיקה המזרחית המנצחת", שקיבלה השבוע שער במקומון חולוני של ידיעות, שניסה לגזור עוד קופון על החאפלה הלאומית הגדולה, בהקדישו גיליון שלם לנושא. מוכן לאכול כובע אם פסטיבל הפסנתר
הו, מארינה. אני רוצה עוד פעם את ההופעה הזו. אולי הייתי מוריד את הקונסטרוקציה המדהימה מהראש שלך. למעשה ובמחשבה שניה – נשאיר אותה. גם הייתי משאיר את שמיכת הטלאים הזו שהופכת אותך באמת לאיזושהי אימא רוסיה. אני בטוח שלא התכוונת
