מה, עוד לא קמה מחאה נגד פסטיבל הפסנתר מארח 2011? איפה שיבצו את "המוסיקה המזרחית המנצחת", שקיבלה השבוע שער במקומון חולוני של ידיעות, שניסה לגזור עוד קופון על החאפלה הלאומית הגדולה, בהקדישו גיליון שלם לנושא. מוכן לאכול כובע אם פסטיבל הפסנתר יקבל שער במקומון חולוני של ידיעות?
ישבתי באולם "ירושלמי". פרזנטציה לקראת פסטיבל הפסנתר מארח בנובמבר, וקיבלתי דוגמיות מהמוסיקה האשכנזית המפסידה, זו שנציגיה (שלום חנוך, אביב גפן, נורית גלרון) נראו על שער המקומון המאוייר מבויישים ומסתתרים מתחת לשולחן או משהו, כשהם מתבוננים בדאגה על המנצחים הגדולים (אייל גולן, דודו אהרון, שרית חדד) ומטר הדולרים הניתך עליהם.
שמעתי שישה שירים, ולא חשתי איפה כאן ה"ההפסד" הגדול. אל תאשימו את התקשורת. היא עלתה על הגל. היא תמשיך לנהל כאילו "מאבק" בשם חילוקי דעות בין "ז'אנרים", שהם עורבא פרח. היא תגזור עוד קופון על כאילו ויכוח, כאשר מדובר במוסיקת חתונות שמחה ונבובה מול מוסיקה באשר היא – פופית, רוקית, ים תיכונית, ג'אזית, ולאו דווקא איכותית או עליתיסטית.
שישה המייצגים חלק מ-38 מופעים בפסטיבל הפסנתר השנה:
עברי לידר – "בקצב אחיד בתנועות של הגוף"
פונץ' – "כוכב מהלילה"
דנה ברגר – I'll Be Your Mirror
אריק ברמן – "לילי מרלן"
עדי רנרט ומאיה בלזיצמן – "קריאתו של פעמון"
כנסיית השכל – "מדליק את הטלויזיה"
המיוחד ב"הפסנתר מארח", שהוא מאפשר לשירים לחזור קווי מתאר ראשוניים יפים, וגם לעיתים – למבצעים לטעון אותם מחדש באנרגיות מוספות שלא היו בו בגרסה האולפנית המקורית. למשל: העיבוד היפהפה ל"קריאתו של הפעמון" שלטובתו גייס יוצרו, עדי רנרט את מאיה בלזיצמן, צ'לנית ולאחרונה גם מבצעת קולית נפלאה. דנה ברגר שהפתיעה ליד הפסנתר בגרסה ל- I'll Be Your Mirror של ניקו ווולווט אנדרגראונד. גם אריק ברמן שעזר אומץ להביא את "לילי מרלן" שלו לפסנתר ולקברט. עברי לידר אינטימי ורומנטי עם הפסנתר של עדי גולדשטיין. יוסי בבליקי הנפלא שומר אמונים לסגנונו ולהרכב המיתולוגי שלו, בלי כלי תקשורת שמנסים לגזור קופונים, בלי ערוצים שהמושג "אמנות" מפחיד אותם. בלי תחקירים על "הז'אנר", בלי הצהרות של אליקו. שישה ששמענו, ובלי לקרוא להם "מוסיקה מנצחת".
טעימות מפסטיבל הפסנתר מארח 2011
