מוסיקה ישראלית

קח את המילה "עשיתי" ובנה עליה קיצור תולדות חייך. "עשיתי" טוב לכל פעולה. אל תתאמץ למצוא תחליף. כולם יבינו על מה אתה מדבר. תשקף את הישראלי ה"ממוצע". ג'ימבו ג'יי, עומר הברון, ראפר ושחקן בתיאטרון האינקובטור הירושלמי, לא בא לצחוק רק

לא צריך הרבה בשביל שיר. צריך רק לזרום. שרבט חרוזים, לך על מבטא אפרו משהו, ג'מייקה משהו. שחק אותה היפ הופ עברי קרוס אובר. רצוי שפה מהרחוב. תבל ב"אתיופיין סטייל ירוק צהוב אדום". להישמע סטייל. זה כל העניין. אנחנו בישראל,

בסיום שר אריק ברמן "ועם הזמן אתה אומר זה רק ילך ויסתדר, מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא". השיר הזה הולך איתו לתוך הקהל. אם ארצי ולידר מחפשים חיבוק תוך כדי תנועה  – גם לברמן מותר. יום חדש נפלא? לפי "אהבה ואלוהים

חדש אצל שיר לוי?  זה קורה ב"דיזנגוף 30" בשיתוף האולטראס. מה לשיר לוי ולראפ? נדמה לי שגם לו אין תשובה. . מבחינת התוכן, אין כאן שום מסר חברתי/ פוליטי. זהו עוד אחד מהשירים  באלבום שמתבכיין על הפער בינו ובינה. פוליקר

מילים פשוטות, ושלומי שבת אוהב מילים פשוטות: חייה את הרגע. אל תחשוב עבר, גם אם לפעמים אתה רוצה לחזור, ובאשר לעתיד – מי יודע מה יהיה. הוא במילא אינו מאיר פנים, כי הזמן הולך ומתקצר, והסוף ינצח. לך על הבוקר

הוא לא ממש אוהב את הנסיעה איתה למסיבה.  החיים במחיצתה – צרות, יש ביניהם שריפות שקשה לכבות. פתרון? – "אל תפסיקי לרקוד, אני רוצה עוד". זהו. כשהיא רוקדת, הלב "מתפוצץ מתוך החזה" וגם "בתוך ים של דאגות אם לא היה

האנלוגיה לזמנים מודרניים – סרטו של צ'רלי צפלין מ-1936. גם צ'פלין ירד לפני 81 שנה, בעיצומו של השפל הכלכלי בארה"ב, על עודף מיכון ופולחן כוזב של יעילות. גם הוא כמה לעולם של האתמול המבוסס על אהבת האדם ועל חמלה. ב-2017

כולם מתקשרים אליה, אבל הוא לא. כולם אומרים לה "אל תוותרי על אהבה". (היא התכוונה וגם דיווחה על כך?) כולם אומרים לה ש"מותר להיות קצת עצובה", כאילו יש שליטה על מידתיות בעצבות. גם אומרים – שגעגועים מיותרים. ("יאללה די עזבי

ליאור מיארה בחר קאבר לשיר של אריק איינשטיין. אני לא חושד בו שהסיבה היא אריק ולא השיר עצמו. השאלה היותר רלוונטית – האם  הגרסה של  מיארה לשיר מעניקה לו אינטרפרטציה כזו, שיש לרוץ ולבשר עליה בראש חוצות? התשובה היא –

אמונה מצמיחה חוזי עתידות. ישי ריבו עומד מאחורי משוואה: ירידת הדורות – כנראה הסיבה לעליית התורות והתקרבות הגאולה – " לא בחיל ולא בכוח/ רק בשם ומלכות". שימו לב לסייג "כנראה". גם ירא שמיים כמו ישי ריבו לא לגמרי בטוח

כשאוהבים – נסחפים. אוהד חיטמן שבוי אהבה. לא מתכוון להתנצל.  הוא שר את  האהבה כפי שהוא חש. אי אפשר בלי הסיפור שמאחורי המילים.  הוא (הסיפור) והן (המילים) מקבלים משמעות נחרצת על רקע ניסיון של הממסד (משרד הרווחה) לצאת נגד הורות

איזו מהפכה מבקשת דנה ברגר?  מוסיקלית, השיר הזה כמעט מהפכה בדרכה. אם להתחיל בטקסט, אז ה"מהפכה" שהיא מבקשת היא סוג של הרגעה מבלבול הנובע מאי יכולת להגיע להגדרת זהותה. השיר הוא רשימה ארוכה של מטפורות, ביניהן אוקסימורונים ("אני אסיר, אני

תשע שנים עובדת ריטה על אלבום חדש. עכשיו זה גמור. בלתי הפיך. יש אלבום – "ניסים שקופים". ריטה הזמינה ידידים ואנשי תקשורת למוזיאון ת"א להסביר ולהדגים. הלכה על שקיפות כמעט מלאה. סיפרה מה עבר עליה. היו גם דמעות. היתה התרגשות

עוד שיר אהבה? אז כן. עוד שיר אהבה, ולא מהמשובחים. "הרגשתי שאת יודעת אותי מרוב אהבה / הבטן אינה משקרת היא אף פעם לא טועה". זה הסיפור, כולל הקלישאה הסחוטה – "הבטן אינה משקרת". כמי שחורש עשרות שירי אהבה חדשים בחודש,

אני מאמין לניסיון של דורון רפאלי לשרבב לשיר אמירה העוסקת במשבר זהות שבין הורים ובנים (כפי שמבהירה ההודעה לעיתונות) , אבל היופי של הקטע הוא בעיקרו אינסטרומנטלי,  פיוז'ן שמתחיל בקצב פאנקי ונמשך במנגינה בעלת ניחוח מקומי, צליל גיטרות אוריינטלי יפהפה

מבקש שלא תלך הלילה, כי הוא אוהב אותה כשהיא בוערת (בלילה), מתמלאת כמו ילדה. בבוקר נמחקת, נאספת מחדש, באה והולכת.  גם על רקע הפער בין הציפיות שלו ובין מה שהיא – הא זקוק לה. חן כהן כתב את זה הכי

יוני רכטר שר על מצב חדש שכולו זמן הווה. זה שיר על הכאן והעכשיו לעומת השם והאתמול. למעשה – מהפך של 360 מעלות. מבין את שפעם לא הבין, יודע דברים שלא ידע,  מכיר את הלא מוכר, חווה את הארת החשוך.

אילו זו הייתה פרודיה על הנהירה של עם ישראל על משפחותיו לאילת – ניחא. אלא שעדן בן זקן אינה זמרת ללעג על העם בתוכה היא  חיה או על מגמת העדריות המביאה המונים לנפוש בעיר הדרומית. במקום זה היא מחייכת ומפזזת

שירה קיזלשטיין (בתו של דובי קיזלשטיין, המתופף) בחרה בגוף שני כדי לתאר מערכת יחסים טראומטית בינו ובינה. מה היא רוצה לומר לו? אולי יש להחזיר את השיר אל הכותבת כדי שתבהיר. האם היא יודעת מה היא רוצה? מצד אחד היא

געגועים לילדות שכיחים אצל כותבי שירים. באידיאליזציה כזו –  קל מאוד ללכת לכיוון של – אז הכול היה טוב. "היינו מנגנים/ אף אחד לא שומע / לומדים שירים מבחוץ/ במקלט אטום/ כאן לא יפגע בי כלום". הכמיהה לשלמות הזו היא

מי היא נעמי שמר? זו אינה שאלה סתמית. היא מתעוררת מחדש, אחרי "הרוח, החושך והמים", סרטו הדוקומנטרי של יהלי גת על נעמי שמר. השאלה צריכה לעניין כל מי שהזמר הישראלי קרוב לליבו יותר מאשר  התרפקות נוסטלגית על שיריה בנוסח – " כבר בגן הילדים שרנו "בתשרי נתן

ברור שמיהרתי לקליפ, כי על הסינגל כתבתי כחלק מהאלבום "אהבה ואלוהים אחרים". אריק ברמן ניסה והצליח לשתף את הדמויות שמייצגות את הלא כלום במציאות העכשווית.  אורן חזן אינו צוחק על עצמו. הוא אינו אדיוט. הוא  יותר ערמומי מכל מלגלגיו, מודע שבתוך

אם בעז שרעבי מתרגש. כנראה שהיא חזרה. רק שלא תישאר, כי כשהיא נשארת – הולכת ההשראה. ושוב הכול הופך ל"סתם". זקוק ללבד ולבדידות כדי לקבל ריגושים מעצם חזרתה. כשהיא נמצאת – השגרה מחסלת את השכינה. פעם זה לא היה כך.

מה היו עושים המשוררים בלי הירח והכוכבים? כשכותבים על יחסים ורגשות, מערבים את גרמי השמיים. כוכבים לא רוצים את הבדידות אז הם נופלים, ואנחנו  מחפשים את השברים מתוך ההריסות שלנו, כתב דרור משען. הקשר? תנו לדמיון להלך במקומכם. היכן נקודת המפגש

השמש קרה, המיטות קרות, הירח חם.  מד הטמפרטורה פעיל מאוד בשיר הגעגועים של גיא זו-ארץ המזמר על הישרדות רגשית על רקע געגועים לזוגתו ולבית ממקום רחוק בו הוא נמצא. כותב המילים ניסה לשרבט כמה שיותר "רגש" לשיר ונפל למלכודת של

"את לא זקוקה לדבר רק לשמש חמה". בעומסי החום האלה? זו התובנה. מה זה? פרודיה על בחורה בשמש?  חוברת הדרכה פסיכולוגית לנשים בקיץ? אם מדובר בפרודיה – היא לא מצחיקה. אם מדובר בפסיכולוגיה – היא דלה. אם זה רציני –

בסיום ה – ep שרה מורן מייזלס "במיטתי" כשהיא חוברת לשירי השירים ג' –  "על-משכבי בלילות, ביקשתי, את שאהבה נפשי, ביקשתיו, ולא מצאתיו. אקומה נא ואסובבה בעיר, בשווקים וברחובות–אבקשה, את שאהבה נפשי, ביקשתיו, ולא מצאתיו. מצאוני, השומרים, הסובבים, בעיר" מייזלס שרה באותן

רוצים בי-ג'יז אצל פבלו רוזנברג? תלחצו 2. "תאירי את הדרך" נקרא השיר. הטקסט: תרגיל מתייפייף במטפורות מימיות בענייני אהבה – "רץ אלייך מתוך הגשם – לבי ילמד לשחות גם כשאין טיפה בים האושר הגדול". מוסיקה: הפורמולה של האחים גיב. מתברר,