מתן דרור

בוכה מול המראה. לא נרדמת. נשברת. הבדידות. הדמעות. היין. הבושם. מי שיאמר, כי התעייף מעומס הקלישאות בשירי אהבה נכזבת – לא אכנס איתו לעימות. אפילו אסכים איתו. צליל קליפי אינה קלף מחדש ברפרטואר של שירי מימון. מזמרת מצוינת שנמצאת בטופ

אדל? זה השם שנבחר לה? זו אינה מניפולציה? לפי הגוגל זו אדל עגיב. נדמה לי שלקחו סיכון לא קטן, אבל לפי הבאז, כנראה שהוא מחושב. בעידן שלנו שם כמו "אדל" יכול לסייע לקידום מכירות? אין לי תשובה. מכל מקום, מי

כבר ב"תאמרו לו", הבעתי חשש כי נסרין קדרי  עומדת לאבד את הייחוד והאמינות שלה כזמרת, קורצת לקהל בגדול בהצטרפות לזרם המרכזי השקוף. מאבדת הייחוד כזמרת מזרחית עממית אותנטית. והנה התחזית ממש מתממשת:  עוד מתכון שתפרו לה בתפרים גסים לשמחות. עוד שיר שמעיד

חיפשתי קומוניקט שיסביר פשר הדואט. אחוות אחים לז'אנר? שילוב כוחות לשדרוג קריירות? אהבת אחים למקצוע? נושא משותף שהם חייבים לשיר ביחד? חשש שהסטטיקים והבן אלים לוקחים להם את הבכורה? אייל גולן היה יכול לקחת על כתפיו דאנס חלול שכזה ללא עזרת

משה פרץ רוצה שמח, עושה שמח. יש לו שמח. מה מעבר? – נו, באמת. זה כמו עוד סוכר בקפה. גם השיר הזה. יותר סוכר. הרבה סוכר. מה הולך? לטיני מוקפץ? יאללה תביא לנו עוד מזה. התארגן צוות הפקה ענק. הביאו

הקול שלה חסר, שכח איך לחיות. כל יום מרגיש שבוע. הנה עוד שיר לאוהבים המאוכזבים. לועסים את הנושא הכי שכיח בז'אנר עד דוק: געגועי המיוסרים. איך? למה נפרדו? לא חשוב. העיניים יבשות מדמעות, מחייכת כשעצוב לה, כמהה לרקוד איתו, אבל

עדן בן זקן שרה מפיו של גבר – המציע לנערה הפרובינציאלית להירגע ממי שנשארה בדד ושבורת לב לאחר שאהובה עזב אותה – לצאת איתו לבלות בתל אביב ולשחרר מועקה.  שתסמוך עליו. הוא יעשה לה גוד טיים. מה אומרים על טקסט

כמה שאהבנו קצת אחרת, מקונן הראל סקעת בשיר המצרף אותו לליגת הזמרים שבורי הלב הבוכים על מי שכבר אינה איתם. ענוגה שירת שברון הלב והגעגועים של הראל סקעת. תפור עליו הנושא הזה החוזר עד לעייפה במוסיקה המקומית של השנים האחרונות.

התחלתי מהקליפ המושקע. עשו כאן עבודה גדולה על שיר קטן. אנשים רוקדים, שמחים בין סמטאות ובניינים גבוהים. מה זה שייך לשיר? – אין לי מושג. אולי לבחור שעונה לשם מוטי טקה יש הסברים. לא הגיע שום דף שיסביר טקה Who?

אל תגידי שהכל נגמר, מקונן ליאור נרקיס. מה קרה? למה שתעזוב? החורז, אבי אוחיון, המתמחה גם בשירי דיכאון בשיטת הקונפקציה, אינו מספק תשובות. די בכך שהיא "לא מספרת" עיקרו של השיר – הגבר המתבכיין, זה שנשבר מול חוסר הודאות. הנרטיב

לשופט בתחרות הריאליטי מוסיקה רצוי ומותר להגיד:  זה אחד הטקסטים הלא מקוריים והנדושים שיצאו לאחרונה בנושא אהבה ממגירתו של משה פרץ. את מאירה לי את היקום, אני אוהב שאת צוחקת. אפילו המטפורה "את יפה יותר מכל מדריד" לא ממש מסתדרת

קוסמוי וקופנגן החליפו את איביזה? אבי אוחיון ומתן דרור לוקחים את שיר זוארץ לאיים התאילנדים האהובים על הישראלים. המוסיקה – צלילי אווירה נינוחים מתקתקים, מים פושרים ונעימים. מילים – שמיים, זריחה, שקיעה, ירח. נשמע כמו שהתאילנדים מוכרים את האיים לישראלים

זה כנראה יכול להתרחש רק בז'אנר הים תיכוני: רוקדים שברון לב במקצב סלסה. איך? תשאלו את אבי אוחיון. תשאלו גם את נסרין קדרי, האם אינה חושבת שיש כאן דיסוננס. לפי הטקסט היא שבורת לב, אבל מבקשת מכולם (תגידו, תספרו) לשקר

אפשר ליצור ז'אנר משנה של שירי בריחת אוהבים בתוך הז'אנר הים תיכוני. איך הכותבים אינם משתעממים למחזר? הוא מציע לה לברוח עם אהבתם. כמה מקורי. למעשה, למה הוא מציע לה לברוח? מי רודף אחריהם? מי מאיים עליהם? למה לא להמשיך

אבי אוחיון הוא יצרן הקונפקציה העכשווי בז'אנר הפופ הים תיכוני העכשווי. הגבר המסכן לא יכול לישון, לא נרדם (לא אותו דבר?), וכל מה שהוא מבקש – "תבואי היום" כלומר מיד ועכשיו. דחוף. קלישאות לא חסר – "בואי תראי כל הקלפים

משה פרץ עולה על טיסה שמתחילה מ"דרך השלום" של פאר טסי. ומגיעה עד נמל התעופה בן גוריון.  זיהיתם את הדמיון? האמת: מותר לאבי אוחיון להעתיק מעצמו, ואחרי "טרמינל 3" של דודו אהרון, עם ישראל הנוהר לשדה התעופה בתקופת החגים, ישמח

התחרות על הזמר הבא בז'אנר הים תיכוני נמצאת כל הזמן על אש גבוהה. לירון רמתי שנחשף ב"כוכב נולד", עדיין מחפש את דרכו להגיע אל ההמונים בהיכלי המוסיקה. בינתיים זו תחרות על הקול ולא על התוכן. גם אם יש לך קול