יש שירים שהמציאות בישראל מעניקה להם תוקף מחודש. שמעתי את שרית חדד בגרסה חדשה (עיבוד והפקה: לידור סולטן) מרטיטה ל"תמונות שבאלבום" – שלא הייתה נולדת אלמלא מלחמת חרבות ברזל שהכניסה מחדש לתקופה של חרדות, שכול ולבבות שבורים. אם יש שיר שימשיך
ישנם רגעי התרגשות שחייבים תיעוד. "מכתב לילדים" היה מרגעי השיא בהופעת הפארק של עידן עמדי. שיר של חיבור בין זמר שעבר פציעה קשה במלחמה, והוציא אחריה אלבום ("סופרמן") שדחס את כל הסיפור שלו נכון לעכשיו ליצירה המבטאת רגש חזק ואותנטי
השיר "תניח את המדים" בביצוע זמרי ליאם הפקות נכתב והוקלט לזכר הנופלים במלחמת חרבות ברזל, והוא שיר זיכרון ואובדן עם נופך אינטימי מאוד – כמעט אישי. למרות שהנושא הוא קולקטיבי (נפילת חיילים), הוא מסופר דרך העיניים של אם אחת –
"זה לא משנה" של נוי דקל הוא שיר פופ קצבי עם עומק רגשי, שמציב במרכזו דמות נשית הנאבקת עם תחושת בדידות, שינוי פנימי, והצורך באישור – מעצמה ומאחרים. השיר עטוף בלחן קליט ומרומם, הגם שההטקסט חושף שכבות של פגיעוּת, קבלה
עצים משירים את עליהם, הערבים מתחילים להתקרר, ומדי פעם השמיים מטפטפים עלינו. הקיץ הישראלי הארוך, הלוהט והמייגע נראה לעיתים כאילו מסרב להיגמר, אבל עכשיו הסתיו עושה תנועות מסוימות שהוא כאן להחליף את הקיץ. כנראה אצטער בימים הקרובים על הקביעה הזו.
מהו רוק ישראלי? הסקירה ברוב המקרים תתחיל ב– פעם הייתה מוסיקה של אקורדיונים ולהקות צבאיות ומלחינים ממוצא רוסי ונעמי שמר עד ש…קרה מהפך. נצנן רוחות: מעולם לא התפתחה כאן סצנת רוק של ממש. משינה ותיסלם היו השולטות בכיפה משך שנים רבות, אבל כלהקות
לא מזרח תיכון חדש. זה אינו רק מצטלם כמו מלחמה. זוהי מלחמה. יותר משבוע. יכול לבוא אסון. ייאוש, אבל עדיין תקווה. אני מקשיב שוב לשיר הזה, שלושה חודשים אחרי השבת השחורה בעוטף. .והמלחמה: כמה נכון לעת הזו כמו לכל עת.
מנין הוא שולה את המנגינות האלה? כמעט כל שיר שובה ביופיו המלודי. קווי מתאר מלודיים שמתחברים להמיית ליבו. געגועיו לאהובה – משורטטים במדויק. המרחקים שמחדדים את הערגה. המרחוק שמעצים את הבקרוב. המוסיקה – סגנון משלו, אינו תלוי בזמן. כמו המילים,
טרנד שירי האמונה וההתעוררות של זמרים ישראלים לקראת חגי תשרי הפך בשנים האחרונות לא רק לביטוי רוחני, אלא גם לאמצעי שיווקי מובהק. מדובר בשילוב בין תוכן עם ערך תרבותי-דתי עמוק לבין מהלך מיתוגי שמתאים את האמן לרוח התקופה. שירי אמונה
מה בין מחיאות כפיים לגיבור במדים לכוכב על הבמה? גם על במה המשדרת כביכול בידור, עדין חשים "בין המילים" בכאב של החייל במדים, שזכה למחיאות כפיים על היותו הגיבור המגן על העם שבתוכו הוא יושב. ניסיתי לשחות בזרמי תחושותיו של
עוזי חיטמן ז"ל כתב שיר ילדים יפהפה (לפסטיבל הילדים 1977), בו פונה ילד לאלוהים במילים – "אלוהים שלי רציתי שתדע". הילד הדובר בשיר מספר לאלוהיו על שני חלומות שחלם, באחד מהם חל מפגש עם מלאך ובשני עם מלח שמספרים לו
מאיה בוסקילה, כמה לא מפתיע – בעוד שיר התקרבנות על אהבה נכזבת, כותבת לו, מתבכיינת בפניו, פונה אל מצפונו, מאשימה אותו ב"חוסר גבריות". מאיה בוסקילה היא זמרת עם קול יוצא דופן, שנחשבת לאחת מהווקליסטיות החזקות בישראל, אך עשתה החלטות מקצועיות
אנחנו בפתח הימים הנוראים, ונרקיס פותחת את הלב לוידוי אישי חשוף, פגיע ומתנצל. זהו חשבון נפש אישי, רגשני ורוחני. הוא נוגע בעולמות של תשובה, תיקון, כאב פנימי, כמיהה לאלוהות ולאמת — ומתאר תהליך אנושי עמוק של חיפוש עצמי.השיר שנפתח בסימפול
המשקפיים של נויפלד עם הזמרת אופק נחמן מבצעים בלדה עדינה, המשלבת דימויים מהטבע – בעיקר מעולם הים והאופק – כדי לבטא קשר רגשי עמוק אל דמות נשית צעירה ורוחנית, אולי בת, אהובה או דמות מופשטת של נשיות חופשית. השיר נע
חנן בן ארי שר מעומק הנשמה שיר כואב, אישי, ואמיתי על חרדה קיומית, אהבה גברית, וחוסר השלמה עם אפשרות של פרידה מוקדמת מדי. הוא מתרחש לא אחרי האובדן, אלא בתוך הרגע עצמו של הסכנה – כשהאח יצא למלחמה, אבל הלב
"כל עוד עולה הבוקר/כל עוד נכתב הלוח/כל עוד הולך לו בן/ואב בעקבותיו/כל עוד שרים הילדים/על שנה חדשה/כל עוד הכל מתחיל פה שוב מהתחלה" השיר לא נכתב בהקשר לתחילת שנת הלימודים למרות שמשמיעים אותו הרבה ביום הזה. מצד שני, ברוחו הוא
אסון 7 באוקטובר 2023 – מתקפת הטרור הקשה שביצע חמאס על יישובי עוטף עזה ודרום ישראל – השפיע עמוקות על החברה הישראלית, ובמיוחד על עולם האמנות והיצירה, כולל המוזיקה. אמנים רבים הרגישו צורך להגיב, לבטא כאב, זעם, זיכרון, תקווה או
השיר של אלון אבוטבול, שיוצא אחרי מותו הפתאומי,הוא מונולוג פיוטי, טעון ועמוק שמוביל אל תוך נפש של אדם שמביט על עצמו, על חייו, על בחירותיו – ומנסה אולי להשתנות, אולי להתנקות, אולי פשוט לשרוד. זהו מסע פנימי בין כאב אישי
הדואט של חן כהן ושירה זלוף הוא שיר אינטימי, שברירי ונוגע, שמעמיק אל תוך מערכת יחסים שנמצאת על סף התפוררות — לא בגלל אירוע דרמטי, אלא בשל שחיקה רגשית, ניכור, ותחושת ריחוק הולכת ומעמיקה. זהו שיר שמושר בלשון רכה אך כואבת,
הקולות של יסמין מועלם ובן צור חוברים בקשר של דכדו לדואט המחבר בין שתי נקודות מבט – גברית ונשית – על חוויה משותפת של מציאות לא פשוטה, שמלוּוה בהתמודדות עם כאב, קושי, חיפוש עצמי ואולי גם קשר זוגי או אישי
יונתן ארצי שר שיר נוגה, נוסטלגי אך גם אופטימי, שמשרטט מסע רגשי בין עבר, הווה ועתיד, תוך שימוש בדימויים של טבע, זמן ואור. "פעם היינו הים בשקיעה" – הוא עוצמתי אך גם רגוע, והשקיעה היא רגע של קסם. יחדנוצר תיאור
השיר של טונה (איתי זבולון) הוא ביטוי חד, אישי, ורגשי למציאות קיומית עמוסת קונפליקטים — חברתיים, רגשיים, פוליטיים, נפשיים — והצורך באהבה כעוגן בתוך הכאוס. ניתוח של השיר חושף שכבות רבות: בין ייאוש לתקווה, בין קולקטיב לאישי, ובין פופ להיפ-הופ.
אני זוכר את הנסיעה הזו למדבר. עוברים את אילת וממשיכים הלאה, אין גבול, אין דרכונים. היינו אז ב-78' נפעמים מעצם הרעיון של פסטיבל במדבר.בחור בשם איתן גפני הרים עיר פופ על החולות. טומי פרידמן הקים, כמו שכותבת המפיקה תלמה אליגון, אימפריה של רמקולים,
אודי צברי מספר על התאהבות בשכנה החדשה שעברה לבניין מולו. הוא לא באמת מכיר אותה לעומק, אבל מתאר אותה בפרטים קטנים ויומיומיים – כמו השוקו שהיא שותה, הכלב והחתול שיש לה, והעובדה שאין "גבר בסביבה". "שוקו חם בקפה של אליעזר"
זו ילדותו השניה של אהוד מנור ז"ל כפי שכתב מתוך התבוננות אמוציונאלית בבתו. "ילדותי השניה" הוא גם שם אלבומו של מתי כספי שיצא ב-1984. השיר עבר תלאות עד שהגיע לגרסתו הסופית: באותה תקופה התגורר כספי בשכנות ליוסי בנאי ז"ל. הוא
כשאלהים אמר בפעם הראשונה עוסק בבריאת העולם מהזווית של אלוהים, תוך ניסיון לתהות על חולשותיו…האנושיות. לפי הטקסט האירוני-הומוריסטי של נתן זך, עד הנקודה שקדמה לבריאת העולם, אלוהים היה אומלל, וברא את העולם כאקט של ייאוש בתקווה לאושר. הוא לא חשב על
ארקדי דוכין הוא הכי רומנטי בעולם בבלדות האהבה שלו. שיר האהבה האינטימי הזה מוקדש לדמות נשית משמעותית – אישה שהייתה לאוהב לעוגן. מדובר בשיר הודיה לאהובה שמצליחה לחולל בו שינוי מהותי. הוא נכתב כמכתב תודה טהור, אין כאן דרמה, אלא
לוקחים את השירים של דקלון וצלילי הכרם ומנסים קאברים במסגרת פרויקט המחווה לצלילי הכרם. הפעם נרקיס שרה "שבחי ירושלים". השיר במקור הוא דוגמה מצוינת ליצירה ישראלית־מזרחית שמשלבת בין טקסט מקראי־פיוטי ובין מסורת מוזיקלית עממית, תוך גיבוש סגנון ייחודי שהתפתח בשנות
שיר שנפתח צנוע בבוסה נובה, הופך להמנון קצבי מרומם נפש בשירת רבים. יושי מתכתב עם רוח המוסיקה הברזילאית השמחה והמרקידה. הוא יוצא ממציאות מבאסת ומביט לאופק מואר של התחלה חדשה. זהו שיר אופטימי־זהיר שמבקש ליצור התחלה חדשה מתוך כאב לאומי
השיר הזה, שמושר על ידי אישה על גבר שהתאהב בה, מציג נקודת מבט מעט אירונית, מתבוננת, אולי גם מרומזת באמביוולנטיות — כלפי אהבה טוטאלית, עיוורת כמעט, שגבר מרעיף עליה. "לא ראיתי מישהי דומה / קופידון נתן בראש / וקשה לי
