הרמיקס של “Loser” מפגיש בין טיים אימפלה (Tame Impala) של קווין פארקר לבין הצמד הניו־יורקי Fcukers. זהו חיבור הגיוני על הנייר: Fcukers אף חיממו את טיים אימפלה בסיבוב ה־Deadbeat, והרמיקס לוקח את השיר אל הטריטוריה האלקטרונית והריקודית שלהם.
מה Fcukers עושים כאן? הם לוקחים את היסוד הפסיכדלי והמהורהר של “Loser” ודוחפים אותו לכיוון של האוס/אלקטרוניקה עצבנית, מהירה ומועדונית. הביט מקבל הרבה יותר נוכחות, והתחושה היא פחות של שיר פסיכדלי ויותר של קטע שנועד להניע רחבת ריקודים. יש כאן אנרגיה כמעט פאנקית: ביט חוזר, בס דוחף, שכבות אלקטרוניות והצטברות שמבקשת מהגוף לזוז. הם יודעים לייצר דרייב פיזי. .
השירה של פארקר נשארת בעלת האופי המוכר שלה – מעט מרוחקת, חולמנית, פסיכדלית ומלנכולית – בעוד שהביט החדש מתפרץ קדימה.במקום שהקול והקצב ירגישו כאילו הם נולדו זה בשביל זה, נוצרת לעיתים תחושה של שני שירים שמתקשים להיפגש. התחושה היא שהקול אינו יושב באופן טבעי על הביט ושהסנכרון בין המשפטים הקוליים לבין הקצב בעייתי.
אם מסתכלים על הרמיקס לא כניסיון לשדרג את “Loser”, אלא כניסיון לפרק אותו ולהרכיב אותו מחדש, חוסר הנוחות הופך לחלק מהרעיון. הקול של פארקר כמעט נשמע כאילו הוא צף מעל הביט, במקום להיות חלק אורגני ממנו.
בדרך כלל רמיקס מנסה לגרום לשיר לעבוד טוב יותר ברחבה. כאן Fcukers יוצרים חיכוך בין הקול הפסיכדלי לבין המכונה האלקטרונית.הבעיה היא שהחיכוך הזה לא תמיד נשמע מכוון או מתוחכם. בחלקים מסוימים הוא פשוט נשמע לא מלוטש. על הנייר זה שילוב מעניין, אבל ברמיקס הזה החיבור אינו מושלם.
Fcukers הופכים את “Loser” מחלום פסיכדלי למסיבת לילה – אבל הביט החדש כל כך דומיננטי, שלפעמים נדמה שהקול של קווין פארקר הגיע למסיבה הלא נכונה.
Tame Impala & Fcukers – Loser
