המניפולציה (תחנת השלום משדרת מדיסק) נועדה לנוסטלגיקנים שאינם יכולים להיפרד מ"קול השלום" ז"ל. הנוסחה: האזינו לתחנה ההיא אי שם מלב הים, התחנה הפיראטית הראשונה בישראל, שהוקמה ב-1973 ע"י אייבי נתן, זו ששידרה מוסיקה נונסטופ 24 שעות באפ.אם סטריאו עם קריאות לשלום – פיס, לאב אנד גוד מייוסיק. נו מור וור, נור מור בלאדשיט. התחנה שחדלה לשדר בנובמבר 1993, לפני 15 שנה, "משדרת שוב" עם כל הג'ינגלים וקולו של ספן השלום הנצחי.
על הדיסק ועליו מציינים – ע"פ תוכנית הרדיו המשודרת ברדיוס 100 אפ.אם. אין לי מושג מה כאן רדיוס 100, מאחר שהדיסק נשמע לחלוטין העתק של "קול השלום".
אוסף רביעי בסדרה. אחרי הגינגל המוכר Ici La Voi De La Paix – מגיע אחד מלהיטי המייק לאב נו וור של השישים – "סאן פרנסיסקו" של סקוט מקנזי שנכתב ע"י ג'ון פיליפס מ"האמהות והאבות", והשתתף לראשונה בפסטיבל מונטריי 1967. שירים שמצליחים פה ושם להפעיל בלוטות הנוסטלגיה, מכוונים ל"אוזן ישראלית", שקול השלום היוותה עבורה אלטרנטיבה של ממש לתחנות המקומיות.
שירים שמרעידים את מיתרי הלב מחדש: דיוויד מקויליאמס בלהיט The Days Of Pearly Spencer, המוטורס עם Airport, אלביס עם You Don't Have To Say You Love Me. ליאו סייר – When I Need You. הרולד מלווין והבלו נוטס – Don't Leave Me This Way, אלקטריק לייט אורקסטרה – Can't Get It Out Of My Mind. דון מקלין – Crying. My Year Is A Day של ,Irresistibles להקת בנים (אנגלים וצרפתיים) שפעלה בסוף השישים תחילת השבעים.
מה משותף? אין משותף פרט לבחירות הכי נכונות של פופ מהרדיו הידידותי של פעם, שירים שלוקחים בשבי גם אם שמעת אותם בפעם האלף, פונים למכנה משותף מיינסטרימי רחב כרוחב החתך הדמוגרפי של ישראל.
The Voice of Peace Vol. 4 – Greatest Hits of the 60's, 70's & 80's
קול השלום – The Voice Of Peace1
