הסרט הקצר האחרון של ה- Weeknd נפתח בגיחה מוטרפת לבמה. זה קרה בסיום הופעה בתוכנית של ג'ימי קימל, ודם החל לטפטף מאפו. כשהקהל צוהל, דה ויקנד נעלם מטפטף מאחורי הבמה. הדמות שדה ויקנד מגלם היא תוצאת האישיות הנהנתית שהקרין משנת 2011, שם הציג לראשונה את הניהיליזם הרועש שלו. ב – 2020 הוא מקצין דרמה. After Hours הוא צלילה עמוקה אל תוכו – ההנאות מול היאוש, ואיך אנחנו מתרחקים במודע מהפנים שלנו. דה ויקנד מנסה ליישב את החוטא שהיה פעם עם האיש שהוא מנסה להיות.
הזמר-יוצר, ששמו האמיתי הבל טספיי, Abel Tesfaye, נשמע מדוכדך בלאורך חלקו הראשון אלבום האולפן הרביעי שלו.  התחושה היא כמו שיר אחד מתמשך במקצב דאונטמפו, הצטלבות של של dream pop ו – R&B. רק מ – ‘Blinding Lights’ ו-‘Save Your Tears’ שיצאו כסינגלים, יש שינוי כיוון של ממש. האלבום מציג מצבי רוח שונים במהלכים מלודיים ספוגי השראה נתמכי ביטי אלקטרוניים, בהפקה שמייצרת סאונד ערפילי. שירים שמעמידים בדידות מול התלהבות, נרטיבים כמו שימוש בנשים כדי לשקם את חייו. השירה מחוברת להפקה עכשווית רעננה.

דה ויקנד-טספיי רוצה ליישב את החוטא שהיה פעם עם האיש שהוא מנסה להיות. באלבום אין אף שיר אחד שמחריג את המוסיקה שלו מקווי המתאר שלה במשך תשע שנים. מצד שני יש כאן מיקוד: דה ויקנד  סוף סוף מצא הרמוניה בין הפופ-נואר האפלולי האניגמטי ובין  פופ מיינסטרים, מטשטש יפה גבולות בין המלנכוליה והשיכרון להתפקחות.

‘Alone Again’
‘Too Late’
‘Hardest To Love’
‘Scared To Live’
‘Snowchild’
‘Escape From L.A.’
‘Heartless’
‘Faith’
‘Blinding Lights’
‘In Your Eyes’
‘Save Your Tears’
‘(Repeat After Me (Interlude’
‘After Hours’
‘Until I Bleed Out’