"איזבו" אינם מתכוונים לעזוב בשלב זה את הארץ – קראתי באיזשהו מקום הצהרה שלהם לאחר האירוויזיון. הרמתי גבה (מה יש להם לחפש פה?!) . אחרי ההופעה בבארבי, אני יכול לבשר – "איזבו" כבר איננה בארץ, כלומר היא כאן אבל המוסיקה שלה – שם. אגב, מה חדש בזה? "איזבו" כבר איננה כאן מהתשעים, מנטלית לפחות.
זה שבאירוויזיון השפילו אותם – שטויות. Time הגיע לקראת סיום, אבל הוא באמת אפיזודה כל כך משנית בסיפור, שאפילו עשתה להם טוב כאמצעי חשיפה. אבל מזה ועד אורך, רוחב ועומק הרפרטואר שלהם – מפריד אוקיינוס.
רן שם טוב, יונתן לוי, ניר מנצור, שיר הדר הם רביעיית רוק ליצוא. יש כאן טיפוסים מיוחדים, מוסיקה מלהיבה, נגינה מהוקצעת, אנרגיות מוספות, פאן, סטייל. התמהיל תערובת של שישים וניו-וייב עם פאלצטים והרמוניות קוליות ונגיעות מזרח תיכוניות ברורות. מוסיקה שמעוררת געגוע למשהו, שעוד לא ניסחתי לעצמי.
רן שם טוב האיש עם השיער העבות, מנגן בטכניקות שראויות להילמד בכל קורס לנגינת חשמליות. העזר כנגדו שירי הדר נראית כמו דמות מתוך סיפור מצויר, כיפה אדומה עם גרביים לבנות עד הברכיים, רגל על רגל, מבטים נבעכיים לקהל, מוסיפה אלמנטים הזויים משהו בקולות, ותרומתה בקלידים – יפהפייה. יונתן לוי – הבסיסט הפעלתן- המקפץ הוא האיש שכל צליל מפעיל משהו בגופו, שתרומתו בבס מעניקה אלמנט פאנקי מלהיב. בלעדיו איזבו הייתה נראית כאילו איבדה מנוע מארבעת מנועיה. עוד מנוע: ניר מנצור בתופים מאחור.
לפי הויקיפדיה, מגיע להם כבר לפרוץ בגדול. הם מלהקות גל התשעים בישראל, דור רוקסן, האלבומים שלהם כמו The Fun Makers ו – Super Light יצאו באירופה. הם חרשו פסטיבלים בעולם וקיוו כי האירוויזיון יעניק להם את המפתח לפריצה הגדולה.
מישהו היה צריך ללחוש לאוזנם, כי אירוויזיון הוא כמעט כמו הגרלה בלוטו. אבל הנה אנחנו כאן, במועדון הדרום תל-אביבי, מקבלים ערב שיסביר מה העולם מפסיד.
התכנסנו לבכורת Life Is On My Side אני מעתיק מעצמי כמה מילים שכתבתי על הדיסק: "הצלילים, הטקסטים הפלקטיים הציוריים, הפופ-גרובי-פאנקי מתובל בתבלינים ים תיכוניים ואוריינטליים – משאירים אותנו על הצד הבהיר של החיים. האלבום נשמע כמו מיוסיקאל מארץ החלום וההזיה, נע על מסלול פופי, מעין רטרוספקטיבה על מגוון סגנונות מעידן הסיקסטיז דרך השבעים והשמונים, בהפקה שמעניקה לו גימורים עכשוויים מלוטשים. אני מתאהב לאט אך בטוח" – את זה אני כתבתי?!
דוגמא לפאן של הערב? Summer Shade החזירני לסיקסטיז, במלודיה טיפוסית לעידן ההוא. – "גם אם השמיים יבכו עלי/ יטפטפו עלי/ אני אהיה בסדר" – מוגש על מצע הרמוניות קוליות טיפוסיות. להיט פופ שהייתי מהמר עליו יותר מאשר Time. ב – Dizzy מקבלים משהו על החיים בתקופה הדיגיטלית שעוברים ליד, העתיד שאינו קיים. העתיד שהיה כאן ואנחנו לא שמענו עליו. עוד אחד מלהיב – "שאו טיים". את זמנה של הסערה הגדולה שממשמשת ובאה יש לדעת לנצל כדי סוף סוף לחיות בתוך הבתים שלנו…
הבטיחו לערב הזה את Nina (כך רשום בדף השירים) נינה, הלא היא גברת טייב, עלתה ל – Baby בהצדעה לבלדות הפופ של פעם. כמו איזבו גם נינט כבר איננה בארץ. היא הצטרפה גם לטורבו של Slow Disco. הביצוע הזה חייב לצאת מפה לעולם הגדול.
אני אוהב את רן שם טוב ואיזבו, כי החבורה לוקחת את עצמה הכי ברצינות בתוך ה"אי רצינות" שנשמעת במוסיקת הרוק הקרקסית קברטית הזו, שיש בה אנרגיות נהדרות, גרוב אותנטי, אלמנטים של אלטרנטיב וגם ים תיכוניות אינטגרטיבית. איזבו, נדמה לי, לא רוצים להידמות. הם רוצים להיות איזבו. בהופעה בבארבי קיבלנו אותם איזבו-איזבו.
הלהקה: רן שם טוב – גיטרה, שירה, יונתן לוי – בס, ניר מנצור- תופים, שיר הדר – קלידים, שירה
שירים: R We Good, I Like It, Dizzy, Blind, Im On You, Johnny, Kisses, on Me, Flower Power, Baby (עם נינט), Sky (עם נינט), Unquittel Star, Slow Disco, Summer Shade, Top Of The Line, Storm, Time, On My Way, Cook Me, הדרן: Dream On, Shawarma, Hero
צילום: מרגלית חרסונסקי
