ג'אז במקור הוא קצב תופים – הוא קצב הרגליים. היו ימים שהם חיו בשלום במועדוני הג'אז של פעם. מי שלא עיין בתוכניה, הופתע מגיחת רקדן סטפס של הפסנתרנית ג'רי אלן לבמה. אלן בת החמישים וחמש, ניסתה להראות שמסורת הג'אז, החל מהמוסיקה האפריקנית דרך הביבופ ועד ההיפ הופ מעידה כי תיפופו של התוף הוא כטיפוף רגליו של רקדן הסטפס. החיבור הזה מבטא את הרצף של המוסיקה האפרו אמריקנית.
הרעיון אינו מצטיין במקוריות, אבל יש בו פוטנציאל לשמש כבסיס יציאה ליצירתיות וחדשנות. הניסיון להאזין לג'אז וגם להתבונן בו באמצעות הרקדן מאוריס צ'סנאט, קיפח מעט את הג'אז של ג'רי אלן ולא יצר אינטראקציה מפעימה. אילוסטרציה כזו יכולה להיות טובה לקטע, מקסימום שניים, אבל כקונספט לערב שלם היא קצת בעייתית. הייתה תחושה של ערב מעט הדגמתי –דידקטי, אבל חסר נשמה ורגעי שיא.
המקצבים של מערב אפריקה אינם רק מקור הג'אז. הם הסתעפו גם למחוזות כמו קייפ ורדה, מדינת איים האוקיינוס האטלנטי. הכרנו אותם, את המוסיקה שצמחה במקום, באמצעות סזריה אבורה, מלכת ה"מורנה", הדיווה היחפה, האחת והיחידה. לא הייתי אומר שכרמן סוזה היא ממשיכתה, אבל הזמרת והמלחינה שנולדה בליסבון להורים ילידי קייפ ורדה (דוברת פורטוגזית וקריאולית-פורטוגזית) היא נציגה לא פחות אותנטית של המוסיקה שיצאה מהאיים. כרמן סוזה מצליחה להחיות את המסורת הזו – בחיבור נכון, מלא חיים, גם מעודן של הפורטוגלי-קריאולי למסורת הג'אז, בקולה האקזוטי היפהפה בעל מנעד וצבע מפתיעים.
ישראלים על מפת הג'אז העולמית: כשאנחנו אומרים "על המפה" – זוהי ניו יורק. הגיטריסט גלעד הקסלמן הגיע לשם כבר ב-2004 וצבר מוניטין עצום יחסית לגילו, כמובן על רקע העובדה שסיכויי ההצלחה של זר בין אלפי נגנים מעולים – שואפים לאפס. הוא רק בן 29, אבל כבר חותם על שלושה אלבומים. הקסלמן הביא איתו לנמל באילת את אחד מהסקסופוניסטים העולים-מחוזרים של הסצנה הניו-יורקית – מארק טרנר. הערב הוקדש ברובו לאלבומו השלישי Hearts wide open.
במגינה של הקסלמן היט שילוב של וירטואוזיות, צליל נקי, רגישות, טכניקה, טונים, הרמוניה ועומק – נגני גיטרה גדולים בג'אז. הסולואים שלו הם מהסוג שזרימתם מעוררת קריאות התפעלות. החיבור שלו לסקסופוניסט עילוי כמו מארק טרנר נשמע אורגני, קולח, מענג.
בהרכב גם מרקוס גילמור בתופים, מאט בראוור בבס. המוסיקה – מודרנית, חדשנית. שילוב של מנגינות קליטות, אלתורים מפתיעים ועוצמה ג'אזית שיש בה רעננות עכשווית. וגם סמבה של באד פאוול שהקסלמן פרט בעידון כובש. הקסלמן וטרנר – אטרקציה לכל פסטיבל ג'אז בינלאומי, גם בלי שנטפח לעצמנו על השכם הישראלית.
