מסע עם פסנתר הופעת השקת הדיסק

אסי ישראלוף

זאפה ת"א
4/5

משיקים את אסי ישראלוף החדש. ספינתו יצאה לדרך. מסע עם פסנתר. הרבה התרגשות. הרבה חברים. הרבה פרגון. מחוץ למועדון רדפו הצלמים אחרי מישהו. מה אסי כזה סלב? שאלתי את עצמי. על מה המהומה? אולי מזנבים אחרי חבריו ל"מה קשור", שהגיעו לחגוג איתו. ואז התברר כי סיבת הפאפרצי ממש יושבת לפני. רוב הערב הצלמים המשיכו לצלם אותה מצלמת בעמידה את אסי תוך פיזוז והנאה. ואז נזכרתי, שברשימת הסלבס, שנשלחה אלי נרשם השם: בר רפאלי.
מודה ומתוודה: שבתי לביתי בלי  אף צילום של רפאלי. החלטתי אפילו שאינני מזכיר את שמה, מאחר שבאתי לכתוב על אסי ישראלוף ועל מוסיקה, אבל כשהבנתי שלא לשם אסי ישראלוף התכנסה התקשורת המצלמת למועדון, לא התאפקתי.  
עכשיו, משנרגעתי, משניקיתי שולחן, אפשר להתפנות לעיקר, לאסי ישראלוף,למוסיקה, לסיבה העיקרית שלשמה התכנסנו. כתבתי דברים חמים על אלבום הבכורה שלו. רומנטיקן רגיש בסטייל הישן, שיצא למסע עם פסנתר ותזמורת, השאיר בצד את הצחוקים של "מה קשור", והתמקד במאוויי ליבו המוסיקליים.
הדיסק הגיע לערב הזה, אמנם לא בשלמותו המוסיקלית, אבל בטח ברוחו. אסי שידר המיית לב של זמר מאוהב כמעט בכל מה שזז – באישה שאיתו, במוסיקה, גם בהיותו אדם שנולד במקום הזה. הטון הרך והמפייס הגיע כבר משני שירי האהבה הראשונים – "נראה לי שבסוף" ו"מתי כבר נדבר".  
אבל גם הבדרן והמצחיקן שבו לא התאפק. כמעט אנטיתיזה לשירים. הדיבורים, הסיפורים והצחוקים זכו לתגובות קולניות של ציון ברוך ושלום מיכאלשווילי, חבריו ל"מה קשור" – שעלו לבמה לשני שירים. מעין "הגשש החיוור" במהדורה עכשווית. וגם סוג של המשכיות של מסורת – הומור עממי  שנשזר למוסיקה, שממשיכה קו ישראלי מינורי, מנגינות לכל עת, בלי טיפת אינסטנט, בלי קריצה למכנה המשותף ההמוני.
כמו שכתבתי כבר (על האלבום) – אסי ישראלוף אינו הרוקר, שיביא את יחסי הבינו-בינה למפגן דציבלים, גם אינו ממציא הגלגל החדש בפופ הישראלי, משהו אנושי מאוד, אותנטי וחם יוצא ממנו: הוא לקח את פיטר רוט (עיבוד, הפקה), כדי לשרטט קווי מתאר של פעימות ליבו נכון לעכשיו. רביעיית כלי המיתר, נשזרת נכון בין כלי הריתם סקשן.
שירים יפים: "מתי כבר נדבר", "אולי" "אני קורא לך", "תעזבי אותי", "עננים", "לילה", "השעונים" (ביצוע אקוסטי למהדרין), שירים שנותנים תחושה, כי האיש מתרגם את אהבותיו ממקומות שמתחת למיתרי הקול.
לבמה עלו טל פורר, שעל ההפקה של הערב, פיטר רוט, אחיו של אסי לביצוע יפה של "שיר השירים", וגם לסיום – פרגון נדיב לב של אסי ישראלוף לנגן הגיטרה האקוסטית שלו – בן אלקיים, ששר שיר בטונים של הדבר הגדול הבא במוסיקה המקומית.  

 נגנים: גיא מזיג – חשמלית, בן אלקיים – אקוסטית, רועי כהן – קלידים, איתי ניצן – תופים, דני שניידרמן – בס. רביעיית מיתרים: ניצן קאנטי – כינור, ניקי – כינור, נועם חיימוביץ' – ויולה, הדס קליינמן –  צ'לו.

צילום: מרגלית חרסונסקי

אסי ישראלוף – קטעים מההופעה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן