1978. תמונה של גידי גוב בשחור לבן. מסביבו המון פרפרים. נאיביות חשדנית שכזו. זהו תקליטו הראשון. עכשיו במהדורת הדיסק הדיגיטלי פלוס בונוסים, כדי לתת תשורה נוספת שתהפוך את הקניה משתלמת.
התקופה היא כבר אחרי כוורת. יוני רכטר יושב אצלו בחדר מול טייפ קסטות – "ומתחת ידיו יוצאים שירים שמלווים אותי עד היום", כותב גידי גוב בפתח החוברת המצורפת. הוא מתכוון ל"שלוש בלילה בעיר" "העיקר זה הרומנטיקה" – שני שירים שתמיד ריתקו אותי בזכות עיבודי הסווינג-ביג-בנד המופלאים שיוני רכטר עשה. בכלל – התקליט הראשון של גידי גוב היה כמו מעבדה מוסיקלית לעיבודים עבור יוני רכטר כפי שהוא עצמו מעיד בפתח החוברת – עיבודים לביג-בנד, עיבודים קאמריים וגם עיבודי רוק. בטוח שגידי גוב של הימים ההם לא חשב שהוא משמש מעין שפן ניסיונות למעבד – אבל זה יצא כל כך מהוקצע ונכון, שהתקליט נשאר אחד מתקליטי החובה על מדף התקליטים הישראלים הקלאסי, ואחד האהובים עלי מאותם ימים.
גידי גוב פרח בשנות השבעים כחלק מהפריחה המוסיקלית של הפופ הישראלי האלטרנטיבי של אז, שיוני רכטר היה אחד מפרחיו היפים והבולטים. השירים באלבום הזה הם תוצר של אותה תקופה משגשגת, והם אכן חלפו על מחסומי הזמן ושרדו בקלות 34 שנים.
אחרי שירי הביג בנד, מגיע "בבוקר" (יהודה עמיחי-יהודית רביץ) – מלווה בצלילי הגיטרה של שלמה יידוב, שיר מלנכולי מרעיד גם עכשיו את מיתרי הלב בביצוע הצרדרד הזה, הכל כך מדויק.
טקסטואלית, זהו בעיקר אלבומו של דני מינסטר. עלי מוהר ז"ל, שהיה הפרטנר האולטימטיבי של רכטר נמצא בשיר אחד בלבד – "העיקר זו הרומנטיקה".
אחרי "שלוש בלילה בעיר", כתב מינסטר על עוד לילה "יפה כל כך" ב"הו איזה לילה" – וגם כאן המנגינה המקורית של יוני רכטר זוכה לעיבוד קאמרי שמרגש מחדש.
את "חשבון פשוט" (יעקב גלעד-יצחק קלפטר) העיבוד הפך לנרטיב באוריינטציה ג'אזית, וגם יצויינו המנגינה המורכבת של "שיר התעוררות" (דני מינסטר), המבנה הפופי הקצבי המרנין של "בואי נישאר" (יעקב גלעד – יוני רכטר) – שיר שיישאר לעד, הבלוזיות של "כבו האורות" (דני מינסטר- יוני רכטר) – למעשה שיר סלואו ישראלי במיטב מסורת הסיקסטיז, המבנה המלודי-הרמוני-קצבי המיוחד של "בלעדייך" (דני מינסטר-יוני רכטר), ולסיום – קלאסיקה ישראלית– "שקיעה נוגה" (חיים חפר-דוד זהבי) בעיבוד עגמומי-נוגה לגיטרה (יידוב) -צ'לו (אוהד בר דוד) וקולות (רביץ)
עדיין לא אמרתי מילה על גידי גוב? איך מגדיר אותו יוני רכטר? "זמר בעל מוזיקליות כל-כך טבעית זורמת ובלתי מודעת לעצמה". ואני הייתי מוסיף: זה אינו רק החן של הבריטון המאונפף. גוב יודע לשיר סיפור. זה אחד התכונות של זמר ג'אז. לא ללחוץ מדי על הקול, לא אוונטה ולא מניירה. אל תהיה גדול מהשיר, תן לתזמורת לנגן, ותישאר הכי עצמך. נראה שרק זמר כגוב יכול להוציא ג'אז טוב מהרבה שירים.

תקליט ראשון: שלוש בלילה בעיר, העיקר זה הרומנטיקה, בבוקר, הו איזה לילה, חשבון פשוט, סורו מני, התעוררות, שיר התעוררות, בואי נישאר, כבו האורות, בלעדייך, זמר לספינה (שקיעה נוגה)
דיסק בונוס (די זניח לעומת "תקליט ראשון"): רואים אור לראשונה: סוס עץ (רוטבליט-קראוס), "שירי סוף הדרך" (ל. גולדברג- שם טוב לוי) ו"על שפת האגם" (מילן-אורלנד-שם טוב לוי) עם שלישיית"קצת אחרת", "נשבעתי עיני" (אלתרמן – שם טוב לוי), "המוות בקצות מחשבותיי" (גידי רוזנטל ז"ל – אבנר קנר) "כשצלצלת רעד קולך" (נתן זך – מנגינה לא מוכרת של אבנר קנר) . וגם: "מסע אלונקות" עם להקת "ששת" ו"פנס הזכרונות" של נתן יונתן ונחום היימן.

צילומים: ג'ראר אלון נעם ערמון