פרחי מתרגשת לשיר שיר על סיטואציה סוחטת דמעות ורגשות. ההתכנסות לטקסי הזיכרון, ולמול האנדרטה. "אלף אנשים עומדים בצפירה ובוכים". טראומת האובדן הכללית,  מקרה האסון האישי:  לא מזמן הם ישבו מול האנדרטה עם ג’וינט, והוא לא היה רשום. שיר עצוב. הטקסט לא נקי  מפשטנות דרמטית. ("המצב בארץ פשוט נורא?" – למה מתכוונת המשוררת בתיאור המצב הכללי) פרחי מצליחה לשיר את אשר על ליבה, במנגינה יפה, בהבעה רגשנית, והעיבוד של אייל ליאון קצב תומך באווירת הקדרות. (מילים ולחן: איריס פרחי)