רק עכשיו אלבום סולו ראשון? השאלה היותר מהותית: האם האלבום של מי שהתפרסמה לראשונה בשנות התשעים בלהקת צעירי תל-אביב, ומוכרת ע"י הילדים הקטנים והגדולים מ"פרפר נחמד" – הוא איכותי כל-כך שההמתנה השתלמה?
באמנות כמו באמנות – אין תשובות אבסולוטיות. אחרי השיר ה-11, הטון הנוגה-מתקתק-מלטף-מאנפף של אלינור אהרון הזה הכניס אותי להלך רוח רוטיני מסוים, אבל באלבום יש לא מעט רגעים יפים במגוון לחנים ועיבודים שאינם משרטטים קו אחיד, אלא אקלקטיות של יוצרת-זמרת בעלת כישרון הלחנה שנעזרת בעיבודים עשירים באוריינטציה רב סגנונית.
שירים שמעלים שאלות בינה ובין עצמה ("לא סתם"), הפער בין אמונה-רצון ויכולת הגשמה ("לא מאוחר מדי") על הניסיון להגשים חסרים ומושאי ערגה ("ליבי הריק"), קבלת אהבה ("אתה האיש") פערים בין ייסורים ומאוויים ביחס לבמה ("אתם משייפים אותי"), ניסיון לשבור מחסומים במגע עם בינה ובינו ("בעיניך – מבעד לפחד") על המקריות והגורליות בחיים שבהם מתרחשים לפעמים ניסים ("פלא פלאים") וגם פעלולי לשון בשיר "עלילה" קצרצר, שסיפקה לה חמוטל בן זאב, שייצר מנגינה ועיבוד פריכים, נוגים וגם מזככים בעיבוד יפה לביאן (אקורדיון)
המוסיקה של אלינור אהרון נעה בקשת סגנונית מהמינור הישראלי, משינויי הקצבים אפקטיביים, בניסיון די מוצלח לעטר באוריינטציה פיוז'נית ים תיכונית ("לבי הריק", "אתה האיש"), מוסיקה קברטית בהפקה אלקטרונית ("אתם משייפים אותי") ועיבודים עתירי דמיון כמו מנגינת השריקה ב"לא סתם" שמשתלבת יפה בקונטקסט המלודי של השיר.
חסרו לי ביצועים קוליים יותר בשלים כמו ששמעתי ב"משייפים אותי" (במנעד הקולי שלה) ואינטרפרטציות יותר מעניינות, אבל בסך הכל – אלבום בכורה טוב. חבל שהוא יוצא מאוחר מדי, בשלב שיוצרות זמרות כמוה כבר נמצאות בשיאי בשלותן האמנותית.

עיבודים והפקה מוסיקלית: אוהד בן אבי ושי שזיפי.