Mumford & Sons? מה אומר השם? ומה אם אומר לכם שזהו האלבום המצליח ביותר (אשכרה מכירות) נכון לכתיבת שורות אלה? כבר האלבום השני של ההרכב מלונדון, שחבריו מוגדרים folk rockers, מחזיר לאורך כל הדרך לימים שמוסיקה הייתה אמנות ללא מניפולציות. הרמוניות קוליות בסיסיות, טונות של רגש, מנגינות קליטות פשוטות ישירות, עיבודים שמעניקים זרימה קולחת, ולמרות ה"שקיפות" הזו המוסיקה של מאמפורד ובניו נשמעת לא שגרתית.
אני בשיר ה שלישי – I Will Wait. לא קשה לנחש שזה הסינגל שנבחר לדחוף את האלבום. מרקוס מאמפורד (שירה) משקיע את עומק נשמתו בשירים – כמו הם בדמו ובעצמותיו, כמו הם חייו. תקשיבו: Whispers In The Dark, הבלדה הסוגרת את הרשימה Not With Haste, טון שביר שמבליח ומתפתח למוסיקה שזורחת אט אט כמו זריחת השמש במזרח.
Mumford & Sons הוא הרכב פולק עכשווי שמצליח למצוא דרכים להשיב רוח חיים לסגנון – ששנים לא הצליח לעלות על נתיבים חדשים. לא שהם ממציאים משהו מסעיר, אבל יש בצלילים האלה רוח חיים ראשונית מחממת לב. 
בין שלושת הבונוסים – "המתאגרף" של סיימון וגרפונקל, תזכורת לימים שפולק רוק היה ז'אנר יצירתי פורח.

הרכב: טד טוויין, בן לובט, מרקוס מאמפורד ווינסטון.