מהתאוריה של דארווין שהבנאדם היה פעם קוף (למה בחרו דווקא בראש הממשלה כדוגמא לבנאדם?) ועד היאוש המקומי, מחפשים איזושהי אמת בחסות החשיכה ומתנחמים בזה ש"בסוף את תהיי שלי". ככלל די נשבר מטקסטים של זרמי מחשבה שאינם מתחמקים מהנדוש במקום ללכת על אמירה עד הסוף. "דיאלזיה" מנסה משהו בין פופ להיפהופ. חיבור בין מונולוג מדובר ובין שירה (אלימן) בעיבוד שמצרף כלי מיתר סימפוניים לקצב. נדמה לי שהכישרון (אלימן) עוד יוכיח את עצמו ביצירות מיוחדות יותר. ויש כאן כישרון. (מילים ולחן: אייל אלימן)
