זהבה בן שרה על אהבה שבערה יותר מדי, עד ש"שרפה אותנו", ולה כבר נמאס ממנו. כול הפרחים שלו נבלו על סף ביתה. היא דוהרת אל החופש בקצב דאנס, שנוצר במכונות של  ראובן פינטו. קולה של בן נשמע תחילה חלשלוש משהו. דאנס ממסמס כאב לב, אבל כאשר יש קונספט הפקה, הדראמה מתפספסת. כדאנס מודי – זה שיר יותר מסביר, וזהבה, גם כשהיא שרה תחת תאורת קלאב פסיכודלית היא זהבה המצויינת.  (חיים חפר, יורם צדוק)