"יש נולד לתקווה, יש נולד לדמעות", דמעות ותקווה הם שני המוטיבים בשיר הרגש הזה של דוד ד’אור. בעניין שבינו ובינה – "נתגבר נתגבר", בעניין המקום שבו אנו חיים – יש מקום לחלומות. אני לא חסיד של שירי תקווה כלליים ולא אישיים. גם החייל "שמחכה שנים" על הכביש הוא חייל של כולם. לדואט צריכה להיות סיבה. ד’אור הוא זמר מספיק טוב כדי לעשות שיר כזה בלי עזרה מידיד, ודוכין מעניק איזה טון שמוסיף לאופי החמלתי של השיר. המנגינה בהחלט יפה ומחניפה, והעיבוד (פטריק סבג) מעצים את המלודרמה. שיר עידוד לימי כאב, ואין בעיה להצטרף כבר בשמיעה ראשונה. (מילים ולחן: דוד ד’אור)
