וקסמן חוזרת (חמש שנים אחרי "בעדינות") עם בלדה אקוסטית למהדרין על יחסים בינו ובינה. יחסים זה מבוכה, בלבול, פגיעות הדדיות. פעם אהבו עד השמיים, היום לא מדברים, ובבית יש אחד שתמיד אוהב תמיד נפגע. וקסמן מצליחה להעביר בטון לא דרמטי סיטואציה אישית. דווקא השירה הלא רגשנית, הלחן הצנוע והעיבוד לגיטרה אקוסטית עושים את השיר הזה למיוחד מאוד. דווקא בשקט הזה קיים מתח פנימי, והביצוע המאופק של וקסמן מעיד שהחמש שנים שחלפו עשו לה רק טוב. (מילים: איגי וקסמן. לחן: שרון הולצמן)
