לא להאמין שפבלו היה בין הראשונים ששרו רוק כבד בעברית בשנות ה-80 בין השאר ב"סטלה מאריס". היום הוא מייצג את האנטתיזה. קו מינסטרימי, סלואו-פופ שנוגע בלטיני וקורץ לסאן רמו. פבלו מביע כאב ש"חודר כמו חץ אל תוך הלב", געגוע מטריף, לילה שלא מרחם וקשה להירדם. אוקיי, דאבה נפשו של השר. לטקסטים כאלה אני מתקשה להאמין, וגם המנגינה מזכירה מתכון צפוי. לזכותו של רוזנברג ייאמר שיש לו מיתרים בריאים ו"טווח רגשי" לביצוע של השיר הרומנטי הזה, שיעקב למאי דאג לשדרוגו מבחינת התזמור. (מילים ולחן: פבלו רוזנברג)
