מזמן לא שמעתי את דנה ברגר כול-כך דרמטית, כל כך סעורת רגשות.   סינגל ראשון מהאלבום החמישי שלה. זה נשמע כאילו ברגר זקוקה לתא וידויים: "החטאים שלי הולכים איתי לכול מקום", היא משתפת את המאזין. על מה ההשתפכות הזו? נו, בטח האהבה היפה וההורסת. "מותר לנו לאהוב… רק לא להתאהב, רק לא לשבור עוד לב". שיר שמתחיל שקט, איטי  ומטפס אל שיאי הרגש. בהפקה מעורב לואי להב, שדנה מעידה כעל מי שמעורב בהפקה כמעט על תקן פסיכולג. "עם לואי חייבים כול הזמן להסתכל פנימה". לא שברגר עברה מהפך, אבל ההבעה הטעונה כאן יוצאת ממקומות מאוד עמוקים  אצלה.  (מילים: דנה ברגר וצרויה להב. לחן: דנה ברגר)