פסנתר מינורי מלווה את קולו הרוטט-נרגש ששר – "עם הזמן הכול חולף", גם יופייה – כמו ריח בושם זול מתנדף. זיכרונות מתקלפים כמו מעץ. שיר יפהפה של משורר צרפתי שאביב גפן תירגם. מורגש שהשיר הזה בעצמותיו. כמה עצוב שכול הדברים שריגשו אותנו מתאיידים. זה שנסון. זה איכות של שיר בן אלמוות. הטון של גפן נוגה, משהו שמגיע מתחתית המיתרים, כול-כך אמיתי שזה נשמע אולי הביצוע הכי אותנטי שלו עד היום, והוא לא כתב את השיר הזה. (מילים ולחן: Leo Ferre)
