הרולינג סטונס חוזרים בגדול. ללד זפלין יש תחיה מחודשת. הספייס גירלז הופכות למיוסיקאל. גם לאלאניס מוריסט מגיעה תחיה מחודשת. הקהל הישראלי הלך על זה. עד שלא ראינו היכל נוקיה דחוס בכ-8,000 איש לא יכולנו להאמין.
האמת היא, שהמושג הזה "תחיה מחודשת" לא הכי מתאים למקרה שלה. מוריסט מקפידה להוציא אלבומים, ולא לשכוח – היא רק בת 38!
הנקודה היא, שיש למוריסט אלבום אחד, שבזכותו היא ממלאת אולמות בכל מקום על פני כדור הארץ. 'Jagged Little Pill' נשאר תעודת הזהות החזקה ביותר שלה. אלבום שממשיך להימכר גם 17 שנים אחרי צאתו. הוא שגרם להתאהב בה, באותנטיות שלה, ביכולת לשדר בפשטות את המאבקים בחייה באמצעות טקסטים של זרמי התודעה שלה, בישירות ובכנות. טקסטים אפלים, שחושפים צפונות הנפש.
אז נכון שמסע ההופעות הזה של אלאניס נועד לקדם את החדש שלה Havoc and Bright Lights, שיצא אחרי הולדת בנה. אבל אנחנו שמענו ערב, שהוקדש בעיקרו לאלבום ההוא שיצא בתשעים, ותיאר מערכות יחסים נואשות. סביר להניח, שרוב מי שהגיעו לנוקיה, באו להתרפק על השירים-להיטים כמו Ironic מהתשעים. פחות לשירים של האחרון שלה. התרפקות היא המילה הנכונה, כי מוריסט אינה כבר הזמרת ה"נזעמת" של פעם. ה – angry young woman .
על הבמה היא ממש נפתחת, מחייכת, דינמית, נעה מצד לצד במהירות בלי לעצור, נושפת חזק במפוחית, מתחככת עם הנגנים. כשהיא שרה בליווי אקוסטי לקראת סיום, מגלים את עוצמותיה הקוליות גם באקפלה. מה שאומר, שאחרי כל השנים הללו מוריסט עדין יכולה לקחת בשבי לבבות, במיוחד אצל קהל שמגיע לשמוע את הלהיטים שלה מהתשעים אבל גם בזכות מה שהיא – יוצרת זמרת שנראה כאלו היא נטענת מחדש. ככה לא שרים טקסטים סרקסטים על משברי יחסים. אני מקבל הסברים מהסוג של – היום היא על תקן של אמא נשואה באושר, שלא סתם קראה למסע הנוכחי Guardian, שהוא שיר הלל מחמם לב לאימהות.
הקהל לא יכול להתלונן: הגיעו כל מבוקשיו: Hand in My Pocke, Ironic, u oughta know על הבמה יש רגעים שהיא נעה מצד לצד במהירות בלי לעצור. כשהיא שרה בישיבה בליווי אקוסטי לקראת סיום, מגלים את עוצמותיה הקוליות, גם באקפלה, מה שאומר שאחרי כל השנים הללו אלאניס מוריסט יכולה לקחת לבבות בשבי באמצעות קולה נטו. רוקרית, אבל אלאניס היא פולק סינגרית בדרכה המאוד אמוציונאלית. כיום בוגרת בכול מובן, בטח הקול, בטח בהבעה.
יהיה נכון לומר שמוריסט של 2012 לא באה לשחזר את ההצלחה של האלבום Jagged Little Pill, שרוב מעריציה מגיעים להתרפק ולחגוג עליו. מצד שני, ברור שגם היא מודעת לכך, שאלה השירים שעשו אותה מה שהיא, שממשיכים לרגש את מי שגדלו עליהם.
והערות לסיום: כמה היינו יכולים לשדרג את ההנאה אילו המופע לא נערך בנוקיה. לא יודע איפה אתם ישבתם. מהמקום שלי – הסאונד פשוט דפק לי לא מעט את הערב. וגם: האיחורים האלה. אחרי החימומים הפושרים – נאלץ הקהל להמתין למעלה מחצי שעה למוריסט. אצל שמעון מזרחי ומכבי ת"א זה לא היה קורה בנוקיה.

צילומים: אורית פניני

אלאניס מוריסט בהיכל נוקיה