תגידו – כמה זה עידן רייכל. גם אני אומר: כמה זה עידן רייכל. מילים פשוטות – סגנון מזוהה. ריכוז של ילדות-זכרונות-והעכשיו במעט-מכיל-מרובה. אווירה יפה. חוף ים, נחלים זורמים, לא שומדבר מהבאוס של השלולית העכורה. יש לנו ארץ אחרת. יש אור באופק.
הכל מתנקז אל המינור המלנכולי מזכך. וגם: השפה, הדיוק. המנגינה. העיבוד האקוסטי. צליל האוריינטאל. השירה (תמיר נחשון) ראשונית, כמו-בתולית, בלי חותם של גדול מהשיר או רץ לפני השיר, אלא חלק מהקונטקסט. חלק מהפרויקט. מה נותר: להיות מוחנף, להתענג.
* שיר ראשון מאלבום אולפן רביעי של הפרויקט עליו עבד רייכל בארבע השנים האחרונות.
יושבים בחוף אל מול המים
מול קצף שנשכח בחול
והנחלים זורמים עדיין
לב שפועם זוכר הכול
מה שהיה בילדותנו
מה שהפכנו להיות
תקוות גדולות נשאה הרוח
חזרה שלכת זיכרונות
וכל דבר אז בי נוגע
כל נפלאות היום
אז בואי ועמדי לרגע
עכשיו קרוב, עכשיו קרוב
כוכב נופל קרוב אלינו
ושוב אליו נושאים תפילות
אור של תקוות עוטף אותנו
זה לתמיד ולא יחלוף
