הייתם מאמינים שקיימים עדיין קטעים של ג'ימי הנדריקס שלא ראו אור? 12 השירים כאן הם אכן ג'ימי הנדריקס – שעדיין לא נשמע, הקלטות אולפן מהשנים 1968-1970. מדהים לחשוב שהנדריקס הקליט כל כך הרבה חומרים לפני מותו שהספיקו לשלושה אלבומים!
43 שנים אחרי מותו הטראגי – הדיסקוגרפיה שלו הולכת ומתרחבת. האיש היה פורה באופן יוצא מהכלל.
האלבום מציג את הצד ההרפתקני והניסיוני יותר של הנדריקס לאחר שנפרד מהרכב הטריו שלו The Jimi Hendrix Experience. זהו ג'ימי הנדריקס חסר מנוחה, להוט להמציא משהו חדש עם חברים ותיקים והרכבים שונים. הנדריקס לא היה עסוק כל כך בבסט סלר הבא שלו, אלא באמירה המוסיקלית הבאה. אז נכון שקטעים אחדים נשמעו בגרסאות שונות פה ושם, אבל הקולקציה הזו – חדשה לחלוטין. מוציאיה רואים בה המשך לאלבום Electric Ladyland משנת 1968.
המוסיקה יותר פאנקית ג'אזית. ב – Somewhere בהשתתפות סטפן סטילס על הבס, זהו הנדריקס במלוא גאונותו. כנ"ל – Earth Blues שפותח.
האלבום הוא הזדמנות לחזור להנדריקס על קשת גווניו הסגנוניים – Let Me Move You הרוקנ'רולי, Hear my train comin – הבלוזי. הרוק הסולידי של Izabella. קטע מעורר עניין – Let me move you, שהוקלט במרץ 1969 עם הסקסופוניסט לוני יאנגבלאד Lonnie Youngblood, חברו של הנדריקס, ששר גרוס ומפעיל סקסופון פרוע כשהנדריקס מאלתר ברקע באנרגיות מוספות. Inside out מזכיר את הג'אמים של Purple Haze, כשהנדריקס מנגן גם גיטרה וגם בס. ב – Mojo Man הנדריקס הוא על תקן זמר ששר עבור הרכב ה – Ghettofighters בסגנון פאנקי מובהק. מהקטעים הפחות טובים באלבום. הנדריקס הרבה יותר הנדריקס בבלוז – Hey Gypsy Boy. הסיום הוא קטע מצוין שנוגן בוודסטוק – Villanova Junction Blues, מחזיר לתמונה של הגיטריסט בחולצה הודית לבנה אוחז ב – פנדר סטראטוקסטר ומנגן אלוהי.
ללא ספק: People, Hell and Angels, הוא אלבום חובה למעריצי הנדריקס בפרט ולאוהבי בלוז וריתם נ' בלוז בכלל, תזכורת ומזכרת של גיטריסט אחד ויחיד, שמחה גדולה אבל גם עצב על לכתו בטרם עת.