הפרויקט של עידון רייכל - רבע לשש 2

רבע לשש

הפרויקט עידן רייכל

הליקון
4.5/5

מחפשים מתנה לחג? יש כאן דוכן. עידן רייכל לא יחתום לכם, אבל החותם המוסיקלי שלו טבוע לאורך, רוחב ועומק הדיסק. בטח תתאהבו. רייכל הוא מלחין ויוצר – להתאהבלחבק. מתוך ה-16 שירים יש אחדים – להתאהב בקלות, לקחת לאי בודד, למטוס, לאוזניות.
המושג "פרויקטמאפשר לעידן רייכל להגשים את המפעל המוסיקלי הרב-סגנוני-תרבותי שלו. הדיסק מאוד ורסטילי – במנגינות, שפות, זמרים. אצל רייכל רב-תרבותיות – היא מהות של אמן נודד שמסובב גלובוס, נע ונד במרחבי המוסיקה  כדי לחבור ליפה. מבחינה זו –  רייכל הוא האמן הכי קוסמופוליטי במקומותינו. הוא משתף את אנדראס שול, ענק הקונרה טנור – בשפה הגרמנית(!) בשיר שנשמע נטע זר בדיסק, אנה מורה, זמרת הפאדו הפורטוגזית המופלאה, שהופיעה כאן בסדרת מוסיקת העולם בניהולו של רייכל, ויו פארקה טורה – גם הוא מהסדרה הזו, מירה עווד – בערבית, וכמובן מי שצברה כבר ותק בפרויקט של רייכל מרתה גומז, הקולומביאנית.
מוסיקת העולם – אינה הצד הדומיננטי בפרויקט של רייכל. את הצד הנוסף הייתי מגדיר כ"אסתטיקה של העצב". שירת רייכל, תוגת צליליו – מגיעה מניסיון להבין את מהות קיומו מול היקום. הקושי לפענח את ישותו קיים ב"הרוח הזו", שפותח את חלקו השני של הדיסק. שיר פסנתר נוגה – שמגיע מהתבוננות בטבע, למעשה – מאי יכולת לגלות צפונות הקיום מול הנצח, ומסקנה ש"מוטב לא לדעת הכל". זה רייכל רגיש מאוד, מאופק. מצליח לשדר את תחושת האין אונים – אבל בהרמוניה מזככת, במתיקות צובטת. שבריריות השירה הזו קיימת גם ב"יורד הערב" – שיר אווירה יפהפה בעיבוד לכלי מיתר המסתיים בשורה: "הכל משחק חיים שלמים נעלמו כבר/ בים של אבודים היינו עוד גל"
טון השירה של  עידן רייכל עובר כחוט השני גם בבלדות המושרות גם ע"י הזמרים, שהוא בחר לאלבום. טון לא דרמטי, עגמומי ומדוכדך. יש בו זיכוך מטהר. תקשיבו ל"עולם שלם" – שיר על הניסיון להתנחם במשהו טוב/ קסם שיקרה מחר. קולו של עידן חביב ב"בלילה" כמעט העתק של קול רייכל. הצלילים: הפתיחה (המפתיעה) נשמעת כמו אוברטורה לסדרת שואה. ההמשך מחזיר למכון האיפור הקלאסי-פופ-אתני של רייכל. המינור היפה של הפסנתר, צליל הקמנצ'ה של מארק אליהו הולם להפליא. צלילי המיתר העוטפים. שיר שתוגתו אופפת אותך – גם מחלחלת.
שי צברי שר את "בקרוב" באותו קו מלודי נוגה במנגינה קסומה, וגם כאן – הגם שאתה שומע עברית, אפשר לדמיין את השיר הזה בספרדית. שיר על השפעת המרחקים הגיאוגרפיים על התחושות. אמיר דדון שר "חיים פשוטים" – גם כאן בקו אווירה מלנכולי – על הערגה והגעגוע לחיים אחרים פשוטים יותר, ללא פחד. הוא מצליח לשמש קול לרייכל לפי קווי המתאר שלו.
ליאת ציון שרה "אם היית רואה" –מבטה של מי שנואשה מיחסים, אבל פונה למי שאהבה, כדי לשרטט את תחושת ה"אחרי" המפוכחת. השיר במקצב הואלס זוכה לעיבוד שנשמע פסקול קולנועי עם צליל הגיטרה הג'יימס בונדי, מטעין את העלילה בעוצמת התחושה.
ישי ריבו ב"אור כזה" – ממשיך את הקו המהורהר-עצוב, קול מרוגש, מנגינה קסומה, אווירה שמימית הזויה, שמיוצרת ע"י הקלידים האלקטרוניים. שיר שמתחיל בשורה היפה: "כמו כוכבים שנפלו עכשיו/ אבדו לי מילים".
גם אם אבדו לו המילים – לעידן רייכל יש עולם עשיר של מנגינות וצלילים – שהם סיסמוגרף רחשים פנימיים ותחושות של אדם רגיש, שיוצר מתוך חיפוש אחרי השלם, העשיר, המלא. עולם ומלואו של צלילים, שהם הכפר הגלובלי וגם החדר הפרטי האפלולי. והתמהיל הזה מתיידד איתנו ללא שום עכבות.

ראיון עם עידן רייכל על "רבע לשש"


רשימת השירים:

  1. יורד הערב
    2. In Stiller Nacht
    3. עכשיו קרוב
    4. רק אותו
    5. בלילה
    6. Sabe Deus
    7. انا انا وانت انت
    8. עד שאין יותר לאן
    9. הרוח הזו
    10. Mon Amour
    11. חיים פשוטים
    12. עולם שלם
    13. Detrás De Mi Alma
    14. בקרוב
    15. אם היית רואה
    16. אור כזה

ההופעה בקיסריה יוני 2013  – ביקורת

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות