מי הם הסטרוקס מודל 2013? לפני שתנסו הגדרה, נלך על התרשמות כללית: גם אחרי אלבום האולפן החמישי, שמגיע אחרי Angles, הם יישארו במודעות אלטרנטיב רוק, הגדרה לה זכו ביושר ובצדק מאז ה- The Modern Age שיצא ב-2001, אני אומר "אלטרנטיב", למרות שבעידן הזה, כמה מבקרים כבר מתייחסים בהכללה לשירים – כאל שירי פופ מבריקים, הסטרוקס נשמעים לי עדיין כאחת הלהקות המיוחדות, כן "האלטרנטיביות" בעולם הרוק.
תקשיבו ל – Welcome to Japan – רוק גרובי מהודק בשיתוף מרתק של עם הגיטריסטים ניק ולנסי ואלברט המונד ג'וניור, ומיד אחר-כך ל – Eighties Comedown Machine – שיר אווירה, פן אחר, מיוחד של הסטרוקס.
האלבום נפתח בצליל פאנקי בשיר Tap Out, כשהקול הגבוה והמרוחק שר: “Even though I really like your place/ Somehow, we don’t have to know each other’s name” .
All the Time, שיצא כסינגל, הוא חותם רוקנ'רולי של הסטרוקס המקוריים המיומנים. ג'וליאן קזבלנקס שר: “All the time that I need is never quite enough, all the time that I have is all that’s necessary” .
One Way Trigger – שולח לאלבום הבכורה של ג'וליאן קזבלנקס, בצליל ובקול הפלצטי המפתיע שנמצאים באזורי הניו-וייב של השמונים.
ובסיום: הצליל החלומי של Call it Fate, Call it Karma, שיר שנשמע כמו משהו שהם לא הוציאו עד היום. מה שמחזיר לשאלת הפתיחה. אז נכון אל תנסו להגדיר: הגדרות מטשטשות במקום להבהיר.

1. Tap Out
2. All the Time
3. One Way Trigger
4. Welcome to Japan
5. 80's Comedown Machine
6. 50/50
7. Slow Animals
8. Partners in Crime
9. Chances
10. Happy Endings
11. Call It Fate, Call It Karma