ה"עידן רייכליות" מחלחלת למוסיקה הישראלית העכשווית. המוטיבים המוסיקליים האופיניים הדביקו את עינן פרל, שהלחין את מילות רפי קריספין הכי קריספי-רייכלי – מלודי, נעים, נוגה, מזכך, מלטף. אין כמו מאיה אברהם, אשת הפרויקט, להעניק את הטון הכמו- דואב למילים. וגם: בעמדת הפסנתר נמצא מי אם לא המאסטרו עצמו – עידן רייכל. העיבוד כנ"ל – כולל צליל החליל המוכר של אייל סלע, הקולות והסלסול הכמו אוריינטאלי לקראת סיום.
טקסט? מונולוג של מי שמוכנה לחזור אל האהוב אחרי ניסיון החיים שעברה (שהיה בו משהו "מפחיד") מסוג השירים על סף ההתייפייפות הסתמית, שהמלודיה והסלסול מעניקים לו יופי ייחודי. מאיה אברהם אינה נדרשת ל"הזדהות אישית" של סינגר-סונגרייטרית. אחרי הכל, היא לא כתבה את השיר, וכמבצעת היא מצאה המפתח המוכר והנכון להעניק לשיר את המצלול והסלסול היפים התואמים את רוח הפרויקט, שכבר נשמע מעין סגנון ישראלי.
עברתי את הדרך עד אליך
עברתי את הדרך עד אליי
האם עוד את קולי אתה שומע
אולי אתה שומע ונזכר
תן לי רק סימן ואליך הוא ייקח אותי
שום דבר כבר לא מפחיד עכשיו
בוקר יעלה ואתה עוד תראה
שהאור שלנו מחכה אי שם
זוכרת את היום שבו הבנתי
זוכרת חיוכים ללא סיבה
תדע שהמילים שלך נוגעות בי
במקום שלא ידע תשובה
תן לי רק סימן ואליך הוא ייקח אותי
שום דבר כבר לא מפחיד עכשיו
בוקר יעלה ואתה עוד תראה
שהאור שלנו עוד לא נעלם
צילום: קובי ריכטר