למרות כאב הלב שלו, הוא אומר לה שתלך עם מה שהלב אומר לה, מה שעלול להשאיר אותו "ילד מבולבל" ופגוע – ללא האהבה שלה. הטקסט הותאם לאוריינטציה של הפלמנקו בקצב ובעיבוד, שמעניקים לשיר אופי פולקלוריסטי-ספרדי. עם כל המאפיינים של בערת האהבה. הדובר בשיר מטיל על הלב כמעט הכול. הלב – שופט עליון. הוא שיכריע גם אם האוהב ייפגע.
באין לו קו מוסיקלי אחיד, שלומי שבת יוצא לשוטט בשדות מוסיקה זרים. הייתי מכנה את דרכו המוסיקלית – מסוגננת עממית אקלקטית (מזכיר מעט את דרכו של אנריקו מסיאס) הפעם הוא מגיע לספרד. הקצב, השירה מקורם בשדות המחול ספרדי-צועני, בחבל אנדאלוסיה. ליבו של שבת נמצא גם שם.
"חיתוך" השירה בקצב הסוער הזה הוא משהו די חדש, אפילו מפתיע אצל שלומי שבת, אבל נראה שהגיוון הזה, ישתלב  ברפרטואר שלו. לא צריכים לתת דמיון ללכת רחוק כדי לראות רקדנית פלמנקו בשיר הזה. שלומי שבת נמצא בתהליך של חיפוש אולי כדי לצאת ממסלול של שגרה, והשיר הזה  מעיד על הניסיון לצאת ולהתחדש.